וילה שרובר ברחוב פינסקר 2 בשכונת טלביה בירושלים הייתה אחת הווילות הגדולות והמפוארות ביותר בירושלים לאחר קום המדינה, ושימשה מקום מפגש לשמנה וסלתה של החברה הירושלמית. במשך שנים רבות עמדה שוממה ומוזנחת. כיום, באוקטובר 2025, נבנה בצמוד לווילה ובשטחה בניין רב קומות שנוגס בוילה ומשנה במידה רבה את מראה וצביונה המקורי. בישראל כידוע לא יודעים לשמר מבני עבר היסטוריים.
הווילה תוכננה ונבנתה בשנים 1958-1954 עבור התעשיין איל הפלדה מיילס מ. שרובר ורעייתו גיטה שרובר - זוג פילנתרופים ירושלמים שתרמו בין השאר סכומים ניכרים להקמת תיאטרון ירושלים הממוקם מול הווילה.
הווילה המיתולוגית רחבת הידיים התפרשה על שטח של כ-1,800 מ"ר והייתה מוקפת חומה. את הווילה תכננו האדריכלים הנודעים מוונצואלה: קרלוס גיננד, מוזס בן אשראף ואמיליו וסטוטי. משרד האדריכלים הוונצואליים התמחה בבניית בתי עשירים. על מלאכת עיצוב פנים הבית הופקדה בכירת מעצבות הפנים בישראל של אותן שנים - האדריכלית דורה גד, מי שעיצבה מבנים ציבוריים וממלכתיים רבים בארץ ובהם הכנסת ומוזאון ישראל. לימים יוענק לה פרס ישראל לאדריכלות (1965).
הווילה הייתה בנויה בסגנון מודרניסטי ובעלת שלוש קומות, חדרים ומפלסים רבים, כאשר לכיוון רחוב פינסקר פונה קומה אחת, ושתי קומות נוספות שוכנות, מתחת לקומת מפלס רחוב פינסקר ופונות לעבר רחוב דובנוב. למבנה היה גג דמוי פירמידה הפוכה, המעוטר בפסיפסים צבעוניים. בקצה המזרחי של המבנה נבנה גרם מדרגות מעוגל, המזכיר מדרגות ספינה, ולא פעם כונה מבנה וילת שרובר "בית האונייה", שכן הזכיר במבנהו צורת אונייה. הבית צופה בעבודות מוזאיקה ייחודיות של האמן קורנליוס זיטמן ואת קירותיו קישטו מיטב יצירות האומנות, בהן יצירות של מודליאני, מגריט ופיקאסו.
בקומה השנייה מוקמו חדר אוכל גדול, מטבח ושני חדרי אורחים פתוחים לנוף. בקומה התחתונה היו חמישה חדרי שינה מרווחים, עם שירותים צמודים לכל חדר ויציאה ישירה לגן. חדרי האמבטיה היו מפוארים מאוד. מימין לכניסה הראשית של הווילה, היה קיים חדר סגור מוגף בשער תריס ששימש לחנייה מקורה של רכבי משפחת שרובר ואורחיהם. שכן של בית שרובר, מספר לי כי בחניון הרכב בבית שרובר היה שער חשמלי, אולי הראשון בירושלים.