קראתי (ברפרוף, מודה) את הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי. אמל"ק: זו הצעה לא טובה שפוגעת לדעתי בחופש מדת בצורה לא מידתית ולא ראויה. אני מתמקדת כרגע בחלק עיקרי בחוק שנוגע לחובת התקנת מזוזה במוסדות. לא מוסדות ציבוריים/ממשלתיים, אלא כל מוסד שאפילו רק חלק מתקציבו ממומן מכספי ציבור (אפילו לא כתוב רובו), ואפילו אם הוא רק מקבל הנחת מס דוגמת פטור מכוח סעיף 46 למס הכנסה. כלומר, כמעט כל עמותה או מוסד בארץ. בארץ שלנו, שבה זרועות המימון הציבורי רבות וארוכות מידי, מדובר כמעט בכל תאגיד חוץ מחברות פרטיות. אפילו כאלה שבכלל מוכוונים לקהל נוצרי או מוסלמי. אני לא חושבת שלאדם או לתאגיד יש זכות לקבל כסף מהמדינה אבל דריסת הרגל פה גסה מידי ואין לה הצדקה. אפילו ברמה ההלכתית כלל לא ברור שבכל חדר כזה נדרשת בכלל מזוזה, וכעיקרון זה חיוב אישי ולא קבוצתי, ואפילו אם נדרש מבחינה הלכתית זו בעיניי חדירה לרשות הפרט שאינה במקומה. וזה שההצעה מאפשרת לאדם זר להתקין את המזוזה במוסד אם המוסד לא עושה זאת בעצמו זו כבר פגיעה גם בחופש הקניין. זה לגבי שיח הזכויות/המהותי. לגבי המישור התועלתני - הצעה כזו רק תפגע בדת ובקשר לדת. מזוזה היא דבר מקובל לא בגלל שהחוק כופה, ויש אותה כמעט בכל בית יהודי (גם בחו"ל אגב). הכפייה תוביל לרתיעה מהתקנת מזוזה, לחיבור כפוי בין המדינה כבעלת עניין במצוות שבין אדם למקום, ולאפקט הפוך בדיוק. כמו שתמיד אומרים גם על ברית מילה - אם החוק היה כופה זאת, כנראה שפחות היו מלים את בניהם. זה פשוט קאונטר-פרודקטיב ולדעתי הרסני גם לדת. אני מקווה שתהיה התנגדות בקואליציה להצעה הזו.