זו מלחמה אבודה ובנימין נתניהו יודע זאת או, למצער, אמור לדעת. אחרי שמלחמת 7 באוקטובר הגיעה לצומת טי והמשיכה בכיוון לא מתוכנן מבחינתו, הוא מתפנה עתה לעצב את הנרטיב שיתאים למידותיו גם בנתיב החדש. לו היה נמצא מישהו לידו והיה מעיר לו כי נרטיבים אינם חומרים שניתן ללוש אותם בכף יד כרצונך, אולי היה מהרהר שנית. אלא שליד נתניהו לא היה ואין איש שיעמת אותו עם עובדות חיים ולכן הוא מרשה לעצמו לדהור כאשר חסידיו נגררים אחריו באשר ילך ללא אומר. כדי להמחיש את הדהירה הזו ומשמעויותיה אני מבקש להציגה דרך שלושה נושאים: הניצחון המוחלט והחטופים; ועדת החקירה; מלחמת תקומה.
(א) נתניהו משוכנע ומשכנע את צאן מרעיתו כעובדה מוגמרת כי מלחמת 7 באוקטובר היא ניצחון משכנע והמשך לניצחון המוחלט והחזרת החטופים, אותם טווה כמטרות בימיה הראשונים של המלחמה ונשא ברמה לכל אורכה כסיסמת אלי קרב, למרות שמלכתחילה היו מבחינה צבאית תַּרְתֵּי דְּסָתְרֵי. אם הוא ידע והבין זאת ואף על-פי כן המשיך לדקלם את שתי המטרות, אזי הטעה לא את עצמו אלא את ישראל. מאידך-גיסא, אם האמין בכך הרי ששגה בכובעו המנהיגותי כי במשך שנתיים מלחמה המטרות לא הושגו. החזרת החטופים התאפשרה לא בזכות נצחון מוחלט אלא בשל התערבותו של נשיא ארה"ב להפסיק את המלחמה והחלטתו ליטול את המושכות מנתניהו והובלת המשכה של המערכה.
אם וכאשר ייושמו החלקים הבאים בתוכניתו של הנשיא טראמפ, בכללם סילוק החמאס מהשלטון בעין או בפועל, עשוי לקום בעזה ממשל ביניים של מדינות זרות בדרך להקמתו וייצובו של שלטון פלשתיני. תרחיש כזה יהיה מימוש חלום הבלהות של נתניהו שנקט במדיניות ההפרדה בין איו"ש ורצועת עזה שהוליכה אותו למפתנו של 7 באוקטובר ונמשכה בסירובו העיקש להיערך ליום שאחרי. כך למגינת ליבו, עלול נתניהו לחזות בתהליך כיצד נשמטים בהדרגה מבין ידיו המנופים להכריע את גורל הרצועה שהייתה תלויה על צווארה של ישראל במשך כשבעה עשורים ואותה לא הצליחה להתיר בכוחות עצמה.
(ב) למרות ממדי האסון, נתניהו סירב לאורך חודשי המלחמה למנות ועדת חקירה ממלכתית. בתחילה זה היה בגלל הלחימה האינטנסיבית ובהמשך, למרות הוראות החוק, עקב אי-אמונו בנשיא בית המשפט העליון הממנה את הוועדה. השופרות הדהדו בשמחה לא מוסתרת את העמדה הזו. הם לא רצו להיזכר ביום בו הריעו לבית המשפט העליון כאשר אישר ברוב 11:0 את המשך כהונתו של נתניהו לצד התייצבותו למשפטו כפי שהבטיח. הסיבה לסירובו פשוטה יותר: נתניהו יודע מה יהיו מסקנותיה של ועדת חקירה ממלכתית בלתי תלויה, כפי שחווה בכל ועדות החקירה בשנות כהונתו עת עומת עם העובדה כי בהיותו הראש הוא אחראי גם במקרים שלא משכו בדש מעילו.
ואולם, אני סבור כי הדרישה להקמת הוועדה היא לא בזמן הנכון מסיבה שאיננה זקוקה לפרושים רבים כי זאת יש לדעת: את סמכויות הוועדה קובעת הממשלה ואחרי שתוקם משך דיוניה יהיה ארוך יותר מכל ועדה אחרת עקב ממדי האסון. בזמן זה האשמות וביקורות על שרי ממשלת האסון יהיו בהמתנה למסקנות הוועדה. וגם זאת: הציפייה של דורשי הוועדה כי היא תתמקד בסיבות הישירות לאסון ובדרך ניהולה של המלחמה, היא במקרה הטוב נאיבית. איש לא צריך להיות מופתע אם כתב המינוי של ועדת החקירה שתמנה ממשלת נתניהו יכלול נושאים רחוקים בזמן מהאסון אבל אמורים להתאים לאג'נדה של ממשלת הימין על מלא. ההינתקות תהא מן הסתם נושא כזה ומשם להסכמי אוסלו מרחק הזמן קצר. ואם נושא הסרבנות ומחאת משפחות החטופים יתווספו לקדירה, גם זה לא יפתיע. נתניהו ושריו ינסו כל תרגיל כדי להמתיק את התבשיל שהוא מַר כְּלַעֲנָה.
לעומת זאת אין סיכוי שנושא אחד ייכלל בכתב המינוי של ועדת החקירה למרות חשיבותו המכרעת לחקר האמת: כיצד קרה שרצועת עזה רושתה לאורכה ורוחבה ברשת מנהרות תת-קרקעיות מתחת לאפה של מדינת ישראל בשנות כהונתו של נתניהו. כיצד פרויקט ענק שבאמצעי מעקב בני זמננו אמור היה להתגלות חמק מהעין וכאשר אותרו פה ושם מנהרות הקרובות לגבול היקפם העצום לא הוערך נכון. את המחיר הכבד שילמו החטופים ששהו בהם עד שנתיים.
מאחר שאני סבור כי הממשלה שתחליף את זו הנוכחית תקים את ועדת החקירה הממלכתית ונשיא בית המשפט העליון ימנה את חבריה כפי שקבוע בחוק, ראוי יהיה לכלול בין הנושאים גם את בניית עיר התחתית שלאורך השנים ובמיוחד בחודשי המלחמה הארוכים הפכה לשדה קרבות מדממים ומקום משכנם הטראגי של החטופים.
(ג) "זו מלחמת התקומה של עמנו. קמנו בתנופה על רגלינו", הבהיר נתניהו לחברי ממשלתו בהביאו את הצעתו לשם המלחמה. יש להניח כי בכך הוא שואף להעניק נופך פטריוטי קיומי למלחמה שהתרחשה תחת משמרתו.
בשנה האחרונה נתניהו שכח מספר פעמים את תאריך האסון בציינו פעם 9 באוקטובר במסיבת עיתונאים, ופעם אחרת 7 בנובמבר בראיון לפוקס ניוז. בנאום בכנסת ביום הזיכרון לשואה ולגבורה 2024 אמר כי " הקטל בשואה שקול ל-5,000 שבעה בנובמבר... אוקטובר", תיקן עצמו מיד. ציניקנים לא מעטים סבורים כי 7 באוקטובר הוא כקוץ בבשרו והשכחה היא דרך המילוט שלו גם אם זה קורה במודע.
מכל מקום, ברצותו לכתוב את הנרטיב העתידי נתניהו משנה את המשמעות העמוקה של תיבת ה"תקומה" באתוס הציוני: "משואה לתקומה" הייתה אמירה שחיברה באופן ישיר בין השואה לתקומתה של מדינת ישראל; במגילת העצמאות מוזכר תאודור הרצל שהכריז על "זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו". אם כן, איך נתניהו מקווה להצטייר לאורו של הכשל הקטסטרופלי שהתרחש תחת הנהגתו? האם הוא באמת מאמין כי בעתיד "מ-7 באוקטובר לתקומה" יירשם כפסגת הישגיו או שכל מאמציו הם תוצר של wishful thinking?
גם במקרה זה כמו במקרים האחרים שהוזכרו כאן, נתניהו לא הקדיש מחשבה יתרה כדי להיזכר כיצד מלחמות ישראל נכנסו לדפי ההיסטוריה. לו עשה זאת היה רואה כי מאז מלחמת העצמאות/שחרור/קוממיות הן נקראו בשם שסימל מטרה, מקום, זמן. אפילו המלחמה האחרונה נגד אירן נקבעה על-ידי הנשיא טראמפ כ"מלחמת 12 הימים" למרות שמבחינתה של ישראל השם הראוי היה מלחמת אירן. בכל מקרה אין מלחמות הנושאות תקווה לעתיד.
הנרטיב או המורשת עליה נתניהו טורח היום ספגו מכה אנושה ב-7 באוקטובר וכל מאמציו לרבע מעגלים או לעגל פינות לא יישנו את העובדה הזו. על שמו תהא לעד רשומה המדיניות שהובילה לאסון ולמלחמה הארוכה בתולדות ישראל, ולפי קווי המתאר של סיומה עלולה גם להתברר כאבן הראשה על מצבתו הפוליטית.