התחזית ההגיונית הריאלית היא שלפחות בחדשים הקרובים ואולי בשנים הקרובות צה"ל לא יידרש להלחם באינטנסיביות גבוהה בעזה (לא כך הדברים לגבי האיום האירני ואיום החיזבאללי בלבנון). הדבר יתבטא בשחרור יחסי מהיר של כוחות מילואים וסוף-סוף זמן התארגנות מחדש של צה"ל על שלל כוחותיו בסדיר, בקבע ובעיקר במילואים. אין צורך להיות מומחה צבאי גדול כדי להבין ולהגיע למסקנה כי פרט ליחידות וחיילות מסוימים צה"ל, ובמיוחד צבא היבשה, הוא פחות או יותר צבא "מבורדק", לא מאומן מספיק, ללא ארגון לוגיסטי מירבי ועם בעיות של סדר ומשמעת.
אין זה סוד צבאי כי כ-15% מההרוגים והפצועים הרבים של צה"ל בעזה (ובמידה מועטה גם בלבנון), הם פרי ישיר של חוסר משמעת מבצעית, חוסר אימון וסדר מינימלי, והתוצאה היא ריבוי מקרי ירי דו-צדדי על כוחותינו, אי-שמירה על נוהלי כינוס איסוף ותנועה, כולל למקומות חשודים, שגרמו לנפגעים רבים מדי בנפש. תרבות "היהיה בסדר" "וסמוך" עליהם קונן מרה בזמנו ובפומבי יצחק רבין ז"ל, היכתה שורשים חזקים וביד רמה בצה"ל שנוהל ברובו בעשרות השנים האחרונות על-ידי האליטה של "החי"רי-בירי" - הכומתות האדומות.
עם כל הכבוד לאומץ ליבם ולמעשי גבורתם של האחרונים - ויש כבוד, פרט למתי מעט, מעט מהם ניחנים באינטלגנציה העודפת הגבוהה הנדרשת לשמש כרמטכ"לים או חברים במטכ"ל. אני מדבר על סמך היכרותי של למעלה מ-30 שנה עם חלק מהם בתפקידים זוטרים באימונים בין-זרועיים ובתעסוקה מבצעית, כולל שנה שלמה במב"ל שבו נחשפתי ללא מעט הרצאות מפיהם ומפי אחרים העולים עליהם, שלא לדבר על הרצאות רבות שלהם בכנסי ביטחון לאומי שונים. לעניות דעתי מעט מאוד מהם הם בחזקת מאורות הגולה. כמובן שיש ביניהם מעט (דווקא המבוגרים יותר), הבולטים משכמם ומעלה כמו אהוד ברק, אורי שגיא, עוזי דיין, יעקב עמידרור וגיורא איילנד.
למזלנו לאחר שליטה כמעט ללא עוררין של "הכומתות האדומות" בצה"ל, פרי הביאושים של תרבות "חבר מביא חבר" - המינוי של אייל זמיר - קצין שריון בכל רמ"ח אבריו לרמטכ"ל הוא משב רוח רענן. לאחר נתק בצמרת של למעלה מ-50 שנה בה נתנו את הטון בצה"ל קציני שריון כמו בר-לב אלעזר דדו וטליק.
ההצעה שלי לאייל זמיר היא "היה גורודיש" והחזר את צה"ל, בעיקר כוחות היבשה למסלולם התקין. לדור שלא ידע את האלוף שמואל גורודיש-גונן ז"ל - מדובר בקצין שריון קפדן וקשוח, שלא לאומר דורסני, שהקפיד על קטנות כגדולות וניסה בכל כוחותיו לפחות בחטיבה 7 עליה פיקד לבער כל רשלנות וחוסר משמעת הפוגעים ברמתו שלצה"ל. חיילי "החי"רי-בירי"נהגו לצחוק ולגחך על חיילי חטיבה 7, שבלטו במדיהם המגוהצים, שערם המסורק, פניהם המגולחים למשעי ונעליהם המצוחצחות, שלא לדבר על הפקודה שהוריד בחטיבתו כי כל חייל על רכב צבאי, שאינו דווקא טנק חייב לשאת על ראשו כובע פלדה (נגד תאונות).
ארגון סדר ומשמעת
בסופו של דבר הנוהג הזה הפך נחלתו של כל צה"ל! חיילים בחטיבתו נכנסו לכלא או שנמנעו מהם חופשותיהם על גרגיר חול בקנה הרובה או שארית אבק במקום שכוח אל בטנק. גם לח"מ כקצין תותחנים צעיר השייך לחייל מדויק, מסודר ויחסית ממושמע - התנהגותו של גורודיש נראתה לי אז כמוגזמת למדי, ואישית לא אהבתי אותו יותר מדי, פועל יוצא לאופיו השש אלי קרב, אליו נחשפתי באחת החדירות המתוכננות לשטח אויב, כאשר הטנקים שלו היו צריכים לתת לנו חיפוי אך ורק במקרה של הסתבכות המבצע.
שאלותיו המגמתיות, תירוציו והתחכמויותיו בקבוצת הפקודות המקדמית למבצע, העידו על רצונו העז להשתתף בקרב. למזלנו הפעולה בוטלה. למרות הכשלון הקולוסלי של גורודיש בניהול החזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים (הרבה "בזכותם" של משה דיין, אריק שרון וברן, שהפכו אותו בעדותם ל"שעיר לעזעזל"), מדובר היה באדם משכיל ואינטלגנטי מאוד שקיבל חינוך חרדי בצעירותו ("מרכז הרב"), איש תרבות וספר לעומת רוב חבריו בנוף הפיקודי הצחיח למדי. גורודיש ייזכר לעד על נאומו בפני חיילי חטיבה 7 אחרי מלחמת ששת הימים "אחי גיבורי התהילה (השראה מספרו של הווארד פאסט) - אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו".
על רב אלוף זמיר מוטלת החובה להחזיר את צה"ל לכושרו הצבאי התקין, כולל חזרה לאימונים אינטנסיביים במקביל לתעסוקה מבצעית על גבולות המדינה. הדור שלי לאחר מלחמת יום כיפור שירת תקופה ארוכה לפחות חדש וחצי בשנה במילואים, וכנראה הדור הנוכחי של המילואימינקים יצטרך לשרת לפחות חדשיים בשנה. במקביל לאימונים יש להחזיר ולהכניס לצה"ל, במיוחד לחילות היבשה, משמעת וסדר והקפדה יתרה על נוהלים ופק"לים "דרך הראש או דרך הישבן", ואין מתאים יותר מהשריונר אייל זמיר לעשות כן.
לא חייבים להרחיק מבט, עדיין קיימות בצה"ל ערוגות פרחים יפיפיות כמו חיילות האוויר והים ובמיוחד הראשונה, היכולים לשמש כדוגמה של מופת לארגון לסדר ולמשמעת. חיל-האוויר הישראלי על-פי דוח חברת היעוץ הבינלאומית הידועה-מקנזי הוא חיל-האוויר היעיל ביותר בעולם. אין זה צירוף מקרים שבשני העשורים האחרונים משובצים קציניו הבכירים של חיל-האוויר בתפקידי ניהול אסטרטגי,כגון: ראש אג"ת, ראש חטיבת התכנון האסטרטגי, ראש אכ"א, ראשי מחלקת מבצעים ובחטיבות התכנון, דובר צה"ל וכן משולבים בפרויקטים בינזרועיים בתחום הסייבר, בלווינים ובתעשיות הביטחוניות.
איתרע מזלו של דן חלוץ שכיהן כרמטכ"ל במלחמת לבנון השנייה, שתוצאותיו העגומות מנעו מאחרים בחיל-האוויר להגיע לתפקיד רמטכ"ל לדורי דורות. טוב יעשה הרמטכ"ל הנוכחי אם יקיף עצמו בקצינים אינטלגנטים מחיל-האוויר מהשריון ומחיל התותחנים. שינויים תרבותיים בארגון רגיל אורכים זמן רב. לאייל זמיר אין הרבה זמן. השינוי התרבותי בחיילות היבשה חייב להעשות במהירות ולכל אורך החזית. נשאר לנו לאחל לו הצלחה במשימתו הלא פשוטה.