יחיאל יהושוע. בן דוד אהוב. 42 שנים של סבל הגיעו לקיצם. אחרי ארבע בנות ברצף הגיח לאוויר העולם בן בלונדיני יפהפה שנקרא על שם האדמו"ר מביאלה, בעל ה'חלקת יהושוע', אליו היה דודי, האבא, קשור בכל נימי נפשו. כמה ציפו לבן. כל תפילותיהם, כל חלומותיהם, היו סביב התינוק הזה. הייתי ילדה כשנולד, כשהיה כבן שלוש או אולי ארבע שמתי לב שמשהו חריג אצלו. הכל איטי יותר. עוד קצת זמן חלף והוא אובחן כחולה במחלת ניוון שרירים. הרופאים ניבאו לו אז 'חיים קצרים', הוא הצליח לשמור עליהם 42 שנה! וזה הרבה יותר ממה שספרי הרפואה מנבאים במקרים מסוג זה. במשך שנים היה אבי (ז"ל) הולך רגלית מביתו לבית דודי, יושב ולומד דפי גמרא עם הבחור המבוגר, שגופו בקושי נע אבל מוחו עדיין קלט. כמה הם אהבו ללמוד יחד, איזו אהבה הייתה ביניהם. אבל אז הקיץ הקץ גם על זה וב-17 שנים האחרונות יחיאל היה כמו צמח. לפני כמה חודשים הייתי בבית דודי האהוב לרגל שמחה משפחתית, נכנסתי לחדר בו שכב יחיאל וצרבתי בעיני את תמונתו. עיניו היו פקוחות, שוחחתי איתו, נדמה היה לי שאני מבחינה באיזו שהיא תזוזה, בשמץ של הבנה. אבל איש לא ידע, גם לא יידע לעולם, מה הוא הבין ומה ידע על העולם סביבו, העולם בו היה גופו כלוא. הלילה עלתה נשמתו לשמים. בדמיוני אבא שלי זכרו לברכה מקדם את פניו, מן הסתם גם האדמו"ר על שמו היה קרוי. ואולי יישבו שם שלושתם וילמדו דפי גמרא יחדיו, מי יודע. נוח בשלום על משכבך יחיאל האהוב, הבא משם נחמה לאביך הצדיק, מרדכי גלאי, השוחט המפרסם וידוע השם, "בודק הסכינים" המפורסם עליו סמך הרב קניבסקי זצ"ל, ולאמך הכל כך מסורה גולדה. כמה אנשים אתם מכירים שגם במרומי גילם (שנות ה-70) ממשיכים לטפל בבן שהוא צמח בביתם שלהם, במיטה המשפחתית שלו, נוטלים אותו איתם לכל צימר בצפון, לכל ביקור בכינרת, לכל שבת עם המשפחה המורחבת? מעולם לא הסכימו להעביר אותו למוסד כלשהו, לתת לידיים זרות לטפל בו - תמיד הייתי גאה בהם מאוד על כך! תנחומי מכל הלב לדוד ולדודה האהובים שלי, למשפחה כולה - תהיו בטוחים, ליחיאל כל כך טוב שם למעלה. ונשמתו תמשיך להשקיף עליכם משם ובעיקר להתפלל, ולבקש על כולנו וכולכם רחמים. יהי זכרו ברוך.