להלן תרגום כתבה שפורסמה ב-22 באוקטובר 2025 בעיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד": מקור פלשתיני יודע דבר חשף [בשיחה עם העיתון] "אל-ערבי אל-ג’דיד" את [אשר התרחש] מאחורי הקלעים של המשא-ומתן העקיף בין ההתנגדות הפלשתינית [חמאס] לישראל, בשבוע הראשון של חודש אוקטובר בשארם א-שייח', בנוגע לסוגיית שחרור בכירי האסירים הפלשתינים, ו[האסירים] שנותרו בבתי הכלא של הכיבוש המרצים גזרי דין של מאסר עולם ועונשי מאסר ארוכים במסגרת הסכם חילופי האסירים [החטופים הישראלים] שהיו מוחזקים בידי ההתנגדות ברצועת עזה. המקור מסר, כי נושא זה כמעט פוצץ את הסכם הפסקת האש. המקור הבהיר, כי הנושא הזה לא נחתם, וכי ההתנגדות [חמאס] מציבה אותו על שולחן הדיונים בנוגע ליישום השלב השני של תוכנית הנשיא האמריקני [דונלד] טראמפ. סוגיית בכירי האסירים הפלשתינים הפכה במשא-ומתן בשארם א-שייח' [שנערך] לאחרונה, למבחן אמיתי ליכולת התיווך הבינלאומי לאזן בין הנחישות הפלשתינית להביא לשחרור האסירים האלה לבין הנחישות של ישראל, הנתמכת בלחץ אמריקני ישיר, שהציבה קווים אדומים [במו"מ] ומנעה את שחרורם. היה ברור, כי סוגיית בכירי האסירים [הפלשתינים] ו[האסירים המרצים] עונשי מאסר ארוכים ומאסר עולם יהוו נושא מרכזי למתיחות [בין הצדדים] באותו משא-ומתן קשה. על-פי המקור, ישראל הציבה קווים אדומים נוקשים המונעים את שחרורם של שמות ספציפיים שהיא רואה בהם "סמלים", כמו מרוואן אל-ברגותי [مروان البرغوثي], אחמד סעדאת [أحمد سعدات], חסן סלאמה [حسن سلامة], איבראהים חאמד [إبراهيم حامد], עבדאללה אל-ברגותי [عبد الله البرغوثي], עבאס א-סייד [عباس السيد], עאהד אבו רולמה [عاهد أبو غلمة], מועמר שחרור [معمر شحرور], מהנד שרים [مهند شريم] ואחרים. הארגונים הפלשתינים סברו, כי עקיפת סוגיה זו משמעותה ריקון ההסכם מתוכנו המדיני וההומניטרי, והם דחקו להציג נוסחה מעשית לצאת מהמבוי הסתום. המקור המודע למתרחש מאחורי הקלעים של המשא-ומתן אמר כי "הסוגיה הזו הייתה על סף פיצוץ לאורך כל מהלך [המו"מ], אלמלא ההתערבות האמריקנית ברגע האחרון, שנשאה נימה של איום ברור שהופנה לצד הפלשתיני: "קבלו את ההסכם, אחרת תיפתח דלת הגיהינום לרווחה בעזה". והעמדה הישראלית [התקיפה במו"מ] לא הייתה מנותקת מלחצים אמריקניים ברורים [על חמאס], שכן הגיע מסר ישיר מוושינגטון לצד הפלשתיני, שנשא נימה של איום מפורש: קבלת העסקה כפי שהיא [על-ידי חמאס], או חזרה למלחמה, בתמיכה אמריקנית מפורשת ובגיבוי מדיני לפעולות צבאיות נרחבות [של ישראל] בעזה. והמקור עצמו אמר כי מסר זה שינה את אופי הדיון בתוך החדר [בו התקיים המו"מ], "שכן האפשרויות הפכו מוגבלות: קבלה זמנית של ההסכם, או הליכה לעימות [צבאי] פתוח [עם ישראל]". עם זאת, לדבריו, הארגונים [הפלשתינים] סירבו להתייחס לסוגיה זו כאילו זו סוגיה שניתן להתעלם ממנה או לדחותה [למועד אחר]. הם הודיעו למתווכים, כי סוגיית האסירים הבכירים תישאר סעיף מרכזי בשלב השני של כל משא-ומתן, וכי דילוג מעליה פירושו קריסת כל מהלך מדיני עתידי. על-פי אותו מקור עצמו, נוכח הנחישות הישראלית, העלתה ההתנגדות [חמאס] הצעה משפטית ומדינית חדשה המבוססת על שינוי מעמדם של האסירים הבכירים מ"אסירים ביטחוניים" ל"תושבים כפופים לתנאי שהייה מוגדרים", במדינה עֲרֵבָה [להסכם] שלישית לתקופה זמנית עד לטיפול השורשי בסוגיית האסירים בכל מסלול מדיני. הרעיון מבוסס על העברתם של אלה [האסירים הבכירים] מבתי הכלא בישראל לשהייה מותנית במדינה ערבית או מדינה באזור, בפיקוח ישיר של האו"ם והצלב האדום הבינלאומי. גורם בדרג ההנהגה של ארגון פלשתיני שהשתתף במשא-ומתן הבהיר, כי "המנגנון מאזן בין השיקולים ההומניטריים והריבוניים, מסיים למעשה את מצב המעצר [של האסירים הבכירים], ומעביר את האחריות לגוף עָרֵב הכפוף לפיקוח בינלאומי". לפי מסמך ההצעה, משך השהייה [של האסירים הבכירים במדינה הָעֲרֵבָה] תיארך בין שלוש לחמש שנים, והוא ניתן להארכה, עם אפשרות לחיים חברתיים נורמליים וביקורים תקופתיים ממשפחותיהם ומנציגי המוסדות הבינלאומיים, עד למציאת פתרון סופי מקיף. המסמכים מציעים שלוש מדינות מועמדות עיקריות לאירוח האסירים [הבכירים]: קטר, טורקיה ומצרים, והשם של אלג'יריה עלה כאופציה המוצעת במקרה שלא תושג הסכמה על מדינה במפרץ [הערבי]. והרעיון מהווה, כפי שההתנגדות [חמאס] רואה אותו, "פתרון ביניים ריאליסטי", שכן הוא מעניק לישראל את הערבות הביטחונית הנדרשת לתקופה מוגבלת, ומספק במקביל מוצא הומניטרי ששומר על כבוד האסירים ונענה [לדרישת] דעת הקהל הפלשתינית. על-פי המקור ששוחח עם [העיתון] "אל-ערבי אל-ג’דיד", הארגונים [הפלשתינים] מודעים לכך שסוגיית האסירים הבכירים, שנידונו למאסר העולם ולעונשי מאסר הארוכים, חורג מהמימד של המשא-ומתן, שכן הם סמלים של הלגיטימיות הפוליטית וההתנגדות הלאומית, וכי הישארותם בכלא "תהיה גורם להתפוצצות מתמדת, ותהווה פצע עמוק בחזה של העם הפלשתיני, וכן תעניק להתנגדות הצדקה לגיטימית לנסות לשחרר אותם בכל האמצעים, בין אם מדיניים או צבאיים, אם לא תישאר בפניה אפשרות אחרת". המנהיג הפלשתיני אמר כי "סוגיית האסירים הבכירים והאסירים המרצים עונש של מאסר עולם היא נושא שבו איננו מקבלים כל התחמקות. העברנו מסרים ברורים למתווכים ולצד האמריקני שסעיף זה יהיה מרכזי בשלב הבא". הוא הוסיף: "זו סוגיה לאומית והומניטרית. התעלמות ממנה פירושה להשאיר פצע פתוח בתודעת הפלשתינים, ולא יהיה הסכם סופי ללא פתרונה". מסרי ההתנגדות [חמאס] הם: אין פתרונות מקיפים וסופיים ללא סגירה סופית של סוגיית האסירים. וזאת, בידיעה שלא פורסמה כל עמדה אמריקנית או ישראלית המעידה על הסכמה לדון בנושא האסירים הבכירים בשלב השני של ההסכם, אשר מנקודת מבטה של תל אביב וושינגטון יתמקד בפירוק הנשק של "חמאס". ההתנגדות [חמאס] דרשה מהמתווכים ללחוץ על ישראל להחזיר את תנאי האסירים הפלשתינים בבתי הכלא של הכיבוש למצב שהיה לפני מלחמת עזה, והיא רואה בשיפור תנאיהם דרישה לאומית והומניטרית דחופה שאינה סובלת דחייה, אלא היא תהיה סעיף מרכזי בסדר היום של המשא-ומתן בשלב השני. הדבר מתרחש בהקשר למאמצי ההתנגדות [חמאס] המתמשכים ללחוץ על הכיבוש לשפר את תנאי כל האסירים, כולל הבכירים המרצים מאסר עולם ועונשי מאסר ארוכים, אשר עניינם נחשב, על-פי המקור ששוחח עם [העיתון] "אל-ערבי אל-ג’דיד", אחת הסוגיות הבולטות ביותר של השלב השני, והמכשול הסמלי והמדיני החשוב ביותר בכל מהלך של משא-ומתן עתידי. המקור עצמו ציין, כי ארגוני ההתנגדות הנושאים ונותנים הצליחו במשא-ומתן בשארם א-שייח' להשיג החלטה להוצאת 22 אסירים מהגדה [המערבית] שגורשו לעזה, כהכנה ליציאתם למצרים מיד עם פתיחת מעבר רפיח. המקור אמר כי "המשוואה ברורה: או שנצליח להשיג את חירותם של האסירים האלה במסגרת שלבי המשא-ומתן הקרובים, או שנפעל בדרכנו שלנו באמצעות פעולות ישירות בשטח אם לא נצליח בשולחן המשא-ומתן. אנו נחושים לסגור את התיק הזה בכל מחיר, בכל אמצעי, ובכל אפשרות". [סימוכין]