התפאורה המסתובבת מובילה את המתבוננים לשני מיקומים בהם מתרחשת העלילה ונערכים המפגשים והדיאלוגים: דירת מגורים עם ציוד וריהוט מיושן ודלפק של מסעדת חומוס. השם "החולה ההודי" מוזכר פעמיים בהצגה ומתייחס למקרה של חולה דמנציה שאחרי שניבאו לו הידרדרות, התעורר אחרי תקופה ארוכה, ביקש לאכול קארי והמשיך בחייו כאילו דבר לא קרה. למעשה הסיפור מוזכר בהקשר לאפשרות התאוששות של אבי המשפחה, שמצבו הידרדר מיום ליום, הוא לא שלט בצרכיו, היו לו הזיות, לא זיהה אנשים והפך לעול על אשתו השנייה דליה ובנו מנישואיו השניים. מסתבר שהיה עוד בן, עו"ד מוצלח, מהנישואים הראשונים של האב למיכל, ממנה התגרש. ההצגה מתחילה במפגש בין הבן הצעיר עם אבשלום האח הבוגר, בו הוא מבשר לו שהוא אחיו ושאביהם חולה מאד.

מערכת היחסים בין השניים יודעת מעלות ומורדות ומחשד וחוסר רצון להיפגש מצידו של אבשלום היא הופכת לאהבה, מסירות וטיפול באח הצעיר שמסתבר שהוא עצמו חולה סרטן וזקוק לתרומת מח עצם כדי להינצל. אבשלום, שרצה לעזור נבדק אבל הסתבר שלמרות היותו אח תרומתו לא מתאימה והאח הצעיר נפטר מזריקה שהזריק לו אחיו. ההפתעה בסיום ההצגה, שלמעשה נרמזה על-ידי השם, היא שדווקא האב החלים, חזר לעצמו, הכיר את בנו והשניים סלחו זה לזה וחתמו את הפיוס בסצנה מרגשת של חיבוק רווי דמעות. בהצגה הטרגית מבחינת הנושא אך המתובלת בקטעי הומור עולה מגוון של רגשות שליליים וחיוביים - קנאה, שנאה, חשדות, התלבטויות, חולי ובריאות, נאמנות ובגידה. עולה גם סוגיית המוות מתוך רחמים, שעולם הרפואה הקונבנציונלית לא תמיד מוצא לה פתרונות. ההצגה ממחישה שלא הכל צפוי, שהחיים מפתיעים ומורכבים מניגודים, והחשוב ביותר כוחה של סליחה ומחילה המאפשרות המשך תקין של החיים.