לאחרונה ביקשה ענקית השבבים העולמית אנבידיה הצעה מהעיריות והרשויות המקומיות, היכן להקים את הקמפוס החדש שלה, זאת כולל דרישה לקרקע חינם וכן לזכויות בנייה מפליגות. למרות דרישות הסף המפליגות, קיבלה אנבידיה עשרות הצעות מפתות מהרשויות המקומיות, זאת כולל נתניה, חריש, אריאל והיריעה עוד ארוכה. האם החיזור הזה ממחיש עד כמה קמפוס אקדמי, בין אם מדובר באוניברסיטה, מכללה או מתחם טכנולוגיה עילית, מהווה מנוע כלכלי בכלל ובתחום הנדל"ן בפרט עבור 82 ערי ו-250 הרשויות המקומיות והאזוריות בישראל? התשובה לכך, לטעמי, הינה "כן" רבתי. בישראל קיימות כיום לא פחות מ-10 אוניברסיטאות ו-48 מכללות. כ-350 אלף סטודנטים לומדים מדי שנה לתואר ראשון, שני ומעלה ולכ-49 אחוזים מקבוצת הגיל 65-25 יש תואר ראשון לפחות, בין האחוזים הגבוהים ביותר בעולם. ההיסטוריה של האוניברסיטאות, ובהמשך גם המכללות, הוכיחה פעם אחר פעם איך מעבר לתועלת הישירה של פתיחת מוסד אקדמי, הן כלכלית והן מיתוגית, הייתה למוסדות האקדמיים, כמו גם לקמפוסים של טכנולוגיה עילית, השפעה משמעותית גם על הביקושים לנדל"ן, הן בסביבתם הקרובה והן באותה עיר. המקרה המובהק ביותר היה של רמת אביב, שנחשבה בשנות ה-50 של המאה הקודמת לשכונת עולים פריפריאלית לתל אביב. ההחלטה בסוף שנות ה-50 להעתיק את האוניברסיטה החדשה מאבו כביר שבדרום העיר לרמת אביב, הזניקה תוך שנים ספורות את השכונה שהפכה לאחת המבוקשות והיקרות במדינת ישראל, זאת כולל נוה אביבים, רמת אביב ג', שיכון ל' ויתר השכונות שנבנו סביבה במהלך העשורים הבאים. דוגמה מעניינת מהעשורים האחרונים הינה של אוניברסיטת רייכמן במערב הרצליה, שהחלה את דרכה כמכללה וכיום היא נחשבת לאוניברסיטה מכובדת לכל דבר. בעבר נחשב האזור למתחם שיכונים לא מבוקש בעליל ואילו כיום הוא לא רק המבוקש ביותר בהרצליה, אלא נמנה על המבוקשים ביותר בכל גוש-דן, זאת כולל מתחם גליל ים שנבנה בהמשך. גם המכללה למנהל במערב ראשון לציון תרמה רבות למיתוגו של האזור ובמיוחד לבידולו מראשון לציון הוותיקה. לא במקרה מתרחש במהלך השנים האחרונות קרב בין עירית רמת גן, שמעוניינת להשאיר בתחומה את אוניברסיטת בר-אילן לבין עירית גבעת שמואל שטוענת כי המוסד האקדמי ממוקם ממש בתוך מובלעת בתחומה. גם כאן, בנוסף ליוקרה ולתועלת הכלכלית הישירה של האוניברסיטה, ברור כי האזור כולו, הן מזרח רמת גן, הן גבעת שמואל, והנמשך גם מכללת קריית אונו, שיחד עם בר-אילן הפכה בהדרגה את האזור כולו מ"החצר האחורית של גוש-דן" למבוקש ביותר. דוגמה נוספת הינה של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם שבמערב העיר, שללא ספק השפיע על התפתחות אותו אזור עוד בטרם מלחמת ששת הימים, כולל מוסדות ציבור מובילים דוגמת הכנסת, משרדי הממשלה ומוזאון ישראל וכן שכונות מבוקשות דוגמת "ניות". ואם נתייחס לדוגמה של השפעת קמפוס טכנולוגיה עילית, הרי שהדוגמה של אינטל בקריית גת הינה אולי המעניינת ביותר, הן עקב היותה מפרנסת מאות רבות של משפחות והן השפעתה, ההדרגתית אמנם, על מיתוגה של קריית גת שמעיירת פיתוח הפכה במהלך השנים האחרונות לעיר מבוקשת ב"מקום טוב באמצע", גם בזכות הרכבת והכביש המהיר למרכז הארץ וגם בזכות רובע כרמי גת המודרני. ושאלת השאלות, האם בכל זאת קיימים מקרים שבהם השפעת המוסדות האקדמיים התבררה כמתונה יחסית? ובכן, ישנן גם דוגמאות כאלה. למשל, הטכניון והאוניברסיטה בחיפה, ללא ספק מוסדות מבוילים, שבדיעבד לא תרמו רבות לביקושים בעיר הכרמל שמחירי הנדל"ן בה נמוכים פי שניים ויותר לעומת הממוצע בערי גוש-דן וכנ"ל גם אוניברסיטת הנגב בבאר שבע. הסיבה לכך, מן הסתם, הייתה משום שרוב הסטודנטים באותן מוסדות היו יוממים, כאלה שהמשיכו להתגורר במרכז הארץ ורובם הגדול לא נותרו בחיפה או בבאר שבע לאחר סיום הלימודים. ייתכן שאם בתכנון המוקדם היו דואגים ל"שכונה אקדמית" לצד אותם מוסדות, המצב היה שונה בעליל, מה שממחיש את הצורך של אותן רשויות מקומיות שמחזרות אחר מכללה אקדמית בתחומן, לדאוג בד-בבד גם לתשתית המשלימה שמסביב, כפי שהיה, בהצלחה ניכרת, הן ברמת אביב, הן במערב הרצליה והן בבקעת אונו. חשוב לזכור כי האוניברסיטאות והמכללות, מעבר להשפעה הישירה שלהן על הביקושים והמיתוג של אותו אזור, במקביל אליהן, נבנים במקרים רבים מעונות סטודנטים. שתי דוגמאות מובהקות לכך הינן: מעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב שנבנו בראשית שנות ה-70 ממול לאוניברסיטה ובתוככי שכונת רמת אביב. אין ספק שמעונות אלה יצרו "וייב" אקדמי שהשליך במישרין גם על הרחובות הסמוכים של רמת אביב וסביבותיה. דוגמה שונה לחלוטין הינה מעונות Young Eliyahu, שמיועדים לסטודנטים מכלל האוניברסיטאות והמכללות בגוש-דן שנבנו לאחרונה בשכונת יד אליהו. במקרה זה, למרות שביד אליהו עצמה אין אוניברסיטה, קיימת בהחלט השפעה למעונות על מיתוגה של השכונה המתעוררת.