הכל אצלנו צבוע בצבעים פוליטיים, הבייס של נתניהו קובע ש(לפחות) תיק השוחד של נתניהו קרס ואילו הבייס של צידו השני של המתרס הפוליטי קובע: לא דובים ולא יער, לא קרס ולא בטיח. מדיניות העמדה לדין פלילי ומדיניות ניהולו של הליך פלילי השתנו לאורך השנים, כמפורט להלן:

• עד שנת 1983 - נדרשו ראיות לכאורה לביצוע העבירה בלבד.

• משנת 1983 עד 2008 - נדרש סיכוי סביר להרשעה - ללא הגדרה כמותית (בג"ץ 650/82 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה, בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטות המדינה)

• משנת 2008 - נדרש שסיכויי הרשעה יהיו הגבוהים מסיכויי הזיכוי הגדרה כמותית הקובעת שסיכויי ההרשעה חייבים להיות גדולים מ 50% - (פרשת קצב)

ההלכה הנוהגת היום, קובעת על-פי פסקי הדין של בית המשפט העליון, היא שתנאי לפתיחתו ולניהולו של הליך פלילי הוא סיכויי הרשעה מעל 50%. ומכאן שהדיבורים על קריסת התיק הם חסרי תכלית, לקריסת התיק או לאי קריסתו אין השלכה ישירה על החובה להתחילו, להמשיכו או להפסיקו. ההחלטה על התחלה, המשך ההליכים בתיק פלילי או הפסקתם תלויה בסיכויי ההרשעה, וכאשר סיכויי ההרשעה הם לדוגמה 25% או אף 10% אין זאת אומרת שהתיק קרס, אין זאת אומרת שכל אשר נותר בו הוא עפר ואפר. עם זאת חובה לקבוע שעל-פי פסיקות בית המשפט העליון אין לנהל יותר את התיק. ומה רמזו השופטים לתביעה בתיק 4000 לפני למעלה משנתיים? הם רמזו במילים ברורות שהפרקליטות תתקשה להוכיח שוחד בתיק 4000. במילים אחרות בית המשפט רמז על סיכויי הרשעה הקטנים מ-50%, והפרקליטות לא הבינה את הרמז. אני גם לא מתרשם שהפרקליטות חיזקה את תיק השוחד במהלך השנתיים האלה, אם כך מהם סיכויי הרשעת השוחד בתיק היום, 10%? 15%? לי נראה שתיק השוחד, מיומו הראשון, לא נועד להרשעה כלל, אלא הוא בלון נפוח אשר נועד לתת משקל יתר לתיקים האחרים נגד נתניהו ועל-מנת לסחור אתו ברגע המצמוץ של נתניהו. אך נתניהו מסרב למצמץ, ולכן התיק הזה, שמעולם לא היו בו סיכויים של 50% להרשעה יושב כנטל על כתפי אזרחי המדינה, כי נסיגה ממנו תציג את הפרקליטות באור מאוד שלילי, ופרקליטות המדינה, כמו כל גוף פוליטי לא יכולה לאפשר זאת לעצמה.