אני פוחד מהעובדה, שישנם מעריצים רבים לרוח הנושבת מדוכן הכנסת, כשדוד אמסלם נואם. קשה היה לי לשמוע את מילות השבח וגילויי הערצה לדוד אמסלם בשיח, שהתנהל בטיילת של בת ים. "כל הכבוד לדוד, שנתן להם אגרוף בפרצוף", אמרו לי בני שיחי. אודה, שאני פוחד מהערצה לדוד אמסלם, שלדברי המעריצים יודע לעשות אפס מהכלומניקית ממפלגתו של הכלומניק לפיד, כשאמר למירב בן ארי: "את הבן אדם הכי שפל שפגשתי בכנסת". לדברי בני שיחי, כך צריכים לדבר עם כל הכלומניקים הקפלניסטים. אותו ברק בעיניו הפעורות של דוד אמסלם מעל דוכן הכנסת ראיתי אצל אותה חבורה, שנהלה איתי דיאלוג בעל אופי של מונולוג, הם דיברו ואני שתקתי. הם דיברו אלי, כי ראו סיכה צהובה על חולצה שקניתי בכיכר החטופים ועליה תמונות של חטופים. החבורה נהנתה מאוד "שדוד אמסלם נתן לקפלניסטית אגרוף בפרצוף ועשה ממנה אפס". האגרוף יצא מהמשפט שהלהיב אותם - "לכי תצחצחי את הנעלים של יאיר לפיד". לדבריהם, טוב שיש אחד כמו דוד אמסלם בכנסת. המשכתי לדדות בטיילת של בת ים בסיוע ההליכון, כשמלווה אותי הכאב, שתומכי המשטר מזדהים עם שיח בהמי רווי גסות רוח רומסנית ובריונית. כאב לי, שחלקם היו חובשי כיפות, המתפללים שלוש פעמים ביום בשפה עברית נקיה ויפה רוויה בערכים מוסריים, עולים על שרטון של התבהמות השפה. אני פוחד מהשנאה והתיעוב העמוק ששודר לעברי. אני מתקשה להבין כיצד אנשים שלפני כמה שעות אמרו מתוך תפילת שמונה עשרה - " שִׁים שָׁלוֹם וְטוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים עֲלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׁרָאֵל", הם מזדהים עם בוטות לשון מתבהמת.