אין קדושות כאבני הכותל, רבים יגידו שהוא סלע קיומנו. אין דרך להוכיח זאת אלא להאמין בכך, או לא. כאשר הבן שלי נשבע בשעתו יחד עם שאר חיילי החטיבה לעשות הכל למען המדינה, לרבות להיעקד על מזבחה (אין פירוש אחר לשבועת הנכונות להגן עליה גם במחיר חייו) אף לא אבן אחת מאבני הכותל לא הדהדה מרכיב שהיה אמור להיות מובן מאליו בשבועה זו: שבועה מקבילה של המדינה לעשות הכל, ה-כ-ל, כדי לחלץ אותו משבי אויב, אם וכאשר, שלא נדע, וטוב שלא ידענו, ייחטף ויישבה.
שבועה לא יכולה להיות חד-צדדית. היא לא יכולה להתקיים במעמד צד אחד בלבד. לא רק לפרט יש חובות כלפי המדינה, אשר חובת הגיוס (הסלקטיבית, לצערנו) היא אחת מהן. גם על המדינה מוטלות חובות כלפי אזרחיה, כלפי כל אחד ואחת מאתנו.
כל אם עברייה אמורה לדעת, ובכך להפוך את ביעותי הלילות שבהן נודדת שנתה ואף נטרפת לפחות בלתי נסבלים, כי אם וכאשר ייקלע מי מילדיה למצוקה קיומית ממשית, מכל סוג שהוא, תשקיע המדינה כל מאמץ אפשרי וכל משאב נדרש על-מנת לחלצו ממנה.
השנתיים שבהן הופקרו חטופים בשבי החמאס היו הפרה בוטה של ההסכמה בשתיקה לפיה, אכן, המדינה תעשה הכל על-מנת לפדותם ממנו. אין נימוק שיכול להסביר את משך הזמן הכמעט בלתי ניתן לאומדן כאשר הוא נפרט לייסורי הציפייה והגעגועים של משפחות החטופים. כל ניסיון להסבר יישמע כתירוץ דחוק, בלתי מתקבל על הדעת.
כאשר לוחות הברית נשברים, אסור להפר את הברית. ואם מהות הברית וסעיפיה אינם ברורים, יש להבהירם ולחדש גם ואולי בעיקר את מחויבותה של המדינה כלפי אזרחיה, ודאי וביתר שאת כלפי מי שמחרפים נפשם ומסכנים את חייהם בהגנתם עליה.
נ.ב. לא. לא טוב למות בעד ארצנו, כי לא טוב למות. טוב לחיות בעדה וחשוב להיאבק ולהילחם יחד (לא איש ברעהו, לא יד איש באחיו, חלילה...) כדי שיהיה טוב.