ב-15 במאי 2023, פרסם ערוץ היוטיוב דמוקרטTV ראיון שערכה לוסי אהריש עם דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד ומתאם השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו. להלן קטע מהראיון העוסק במדיניות ישראל כלפי רצועת עזה תחת שלטון חמאס: לוסי אהריש: מאיפה נתחיל? נתחיל מהמצב החברתי, או שאתה יודע מה, אולי בשל הפסקת האש שאנחנו ממש חווים אותה ברגעים אלה, או נכון להקלטת הראיון הזה ביום ראשון [מבצע "מָגֵן וָחֵץ" נגד הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה ב-9-15 במאי 2023], ואולי סבב אחר בכלל עם יהודה ושומרון ביום חמישי בעקבות מצעד הדגלים [בעיר העתיקה לרגל יום ירושלים], אנחנו לא יודעים איך אנחנו כל פעם מגיעים לאותה נקודה, וקונים לעצמנו זמן, בוא נודה על האמת. דוד מידן: כן, תשמעי, זה מצב עקום, והמצב הוא לדעתי ללא מוצא, ומה שהיה הוא שיהיה. כלומר, היום הייתה הפסקת אש, אני מניח שתוך זמן קצר המחסנים יתמלאו מחדש. אני מניח ששמות יתחלפו. אני מניח שיתחילו כל פעם התגרויות כאלה או אחרות, אחר כך עוד פעם יהיו איומים, אחר כך יבואו סיכולים [פעולות התנקשות בפעילי טרור], אחר כך יבואו רקטות [שישוגרו לעבר ישראל], ואנחנו בתוך מחזוריות כזאת, שעושה את החיים שלנו אומללים ואת החיים שלהם [ברצועת עזה] אומללים יותר משלנו. אני לא חושב שהפסקת האש הזאת היא מעלה ומורידה משהו, אין משמעות להצהרות בשני הצדדים לדעתי. והפתרון כנראה הוא לא להרוויח עוד חודשיים או עוד שלושה. לדעתי זה לא רציני, ולדעתי גם זה... אם הייתי חי בעוטף עזה, אני לא יודע אם אפשר ככה לגדל ילדים בתנאים כאלה. אני אומר את זה בכאב. לוסי אהריש: נכון, נכון, נכון. דוד מידן: אני אומר את זה... והפתרון הוא... ואני גם מסתכל על צד השני [רצועת עזה], גם יש חיים בצד השני. ואנחנו צריכים לחשוב בצורה אחרת ומדברים על זה אבל לא עושים על זה הרבה, זה פתרון שכמו זה אסטרטגי, כלומר לא כוח ועוד כוח ועוד כוח, עשינו מזה מספיק, ראינו את זה בכל מיני, עשינו את זה בכל הדרכים האפשריות, היצירתיות והכל, אנחנו צריכים לחשוב על פתרון שהוא מכניס בתוכו אלמנטים מדיניים, אלמנטים חברתיים, כלכליים, כאלה שאתה מייצר לצד השני חיים נורמליים. כלומר, ילדים הולכים לבית ספר, ההורים הולכים לעבודה. חיים חיים נורמליים, לא בפחד ולא בתחת תחושה שמחר הם מופצצים. והנורמליות שם [ברצועת עזה], היא תיתן לנו את הנורמליות בצד שלנו. ככה זה הולך. אם לא ניתן להם נורמליות, הם לא יחיו חיים טובים, אנחנו לא נחיה חיים טובים. החיים שלנו יהיו אומללים משני הצדדים. לוסי אהריש: אבל באים דוד, ואומרים לך, אין פרטנר בצד השני. הנה אנחנו רואים, אנחנו בכלל מנהלים, זה לא לנהל אפילו הנהגה, אנחנו בכלל מתמודדים מול ארגון טרור, ראה, חמאס ששולט בעזה, הרשות הפלשתינית היא לא פרטנר, בכלל ארגון הטרור הזה ששולט בעזה, לא שולט ב[מילה לא ברורה] ארגון הטרור שנמצא מתחתיו, שזה הג'יהאד האיסלאמי שמנסה לקנות לעצמו קצת יוקרה. וכל הסיפור בסוף הוא כאילו עובד לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. דוד מידן: כן, אני מכיר את הטיעון הזה, אני... בוא נגיד ככה, לעשות שלום או לעשות... זה לא שלום, זה הודנה, סוג של הפסקת אש. זה לא דבר קל, אבל צריך להתאמץ בכיוון הזה. התאמצנו הרבה מאוד בקטע של הכוח. צריך להתאמץ בכיוון הזה גם כן. זה לא אומר שזה מחר בבוקר אתה מגיע להסדר וכולם מתחבקים, והגבול פתוח בשני הצדדים. זה לא עובד ככה, אבל לדעתי לשם צריך לחתור. אני חושב אגב שרוב האוכלוסייה בצד השני [ברצועת עזה] רוצה נורמליות. אם את שואלת אותי איך שאני מבין את זה, רוב האוכלוסייה [ברצועת עזה] רוצה נורמליות. מי לא רוצה חיים נורמליים? תמיד ברגע שאין תקווה אז אנשים הולכים לג'יהאד. זה כדאי להגיד את הדבר הזה. הבחור בן 15 שאין לו עבודה או אין לו לימודים... לוסי אהריש: אגב, אגב אני חושבת שזה בא לידי ביטוי, ותקן אותי אם אני טועה, זה בא לידי ביטוי בכך שישראל נתנה אישורים... דוד מידן: כן, זה חלק מזה. לוסי אהריש: אישורי עבודה לעובדים מעזה, מה שבעצם מעודד את חמאס... דוד מידן: נכון, נכון. לוסי אהריש: לא להצטרף למתקפות כאלו של ג'יהאד, כי הוא בעצם מקבל סוג של לגיטימציה אצל העם שלו, שאומר, אוקיי, הנה, יש לנו גם אפשרויות שרוצות להיפתח. דוד מידן: אני חושב שהמהלך הזה להכניס [לישראל] יותר עובדים [מרצועת עזה], הגענו למספר 17 אלף [עובדים], זה המספר. שזה מספק פרנסה ל-20,000 משפחות. זה דבר מבורך. אני חושב שזה הכיוון. זה שכבה אחת מתוך עוד כמה שכבות. זה הכיוון היחיד. כל האלטרנטיבות האחרות של לעשות עוד סבבים [של עימות צבאי], ראינו. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה. היינו כמעט 20 סבבים כאלה [של עימות צבאי]. ראינו והבנו. עכשיו, יש את האופציה שמדברים עליה, בוא נגיד בשוליים, לשמחתנו. שבוא נכבוש את עזה, או בואו ניכנס... לוסי אהריש: כן, הקולות האלה נשמעו עכשיו על-ידי [שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית] סטרוק ו[שר האוצר בצלאל] סמוטריץ'. דוד מידן: אז אני בא להגיד, בוא נניח, בוא נניח עכשיו בשביל הדיון שכבשנו את עזה. בוא נניח צה"ל עכשיו נכנס לעזה וביתר את הרצועה. ועכשיו אנחנו רואים צנחנים, השתלטו על בית החולים על [בית החולים] שיפא. ואנחנו רואים עכשיו טנקים בכיכר בעזה. אוקיי, מצוין. ויש לנו אלפיים עצורים. ולא... אצלנו אין שום הרוג לצורך העניין, שיהיה קל להתייחס לזה. מה קורה אחר כך? מה קורה אחרי שעשינו את כל זה? מה קורה? הכוחות נשארים? איך האספקה מגיעה אליהם? מה? השני מיליון ארבע מאות האלה הם נעלמים? הם לא יתקוממו? אחרי ההלם הם לא יתקוממו? הם יתקוממו. כלומר אני חושב שהאופציה הזאת של "בוא נכבוש ובוא נכניע ובוא נכריע", אלה דברי הבל. זה שטויות. מה שנשאר זה הסבבים האלה [של עימות צבאי] שזה עושה את החיים אומללים בעיקר לישובי העוטף, וכמובן לצד השני [רצועת עזה]. לכן אני אומר, הדרך שנראית לי סבירה, שעליה שווה להתאמץ, וללכת איתה באמצעות המצרים, יחד בסיוע אירופים, אולי אמריקנים, כל מי שיכול לתת כתף לזה, כדי לייצר להם חיים נורמליים, להעלות את רמת החיים [ברצועת עזה], שיהיה להם מים בברזים, שיהיה להם חשמל, ושיהיה להם שטחי דייג, ושיהיה להם עבודה, ואני חושב שנבוא בטוב זה אופציה שגם צריך לחשוב עליה. לוסי אהריש: דני [דוד], אני מנסה להבין את הטענה הזאת שמדינת ישראל אומרת שאנחנו לא מנהלים משא-ומתן עם ארגון טרור, כשבפועל, בסופו של דבר, מדינת ישראל נמצאת באיזשהו תיאום, במיוחד בשני הסבבים האחרונים, נמצאת באיזשהו תיאום עם חמאס, עם מי ששולט ברצועה. אתם אל תתערבו. תנו לנו לעשות את העבודה שלנו בשקט, ואתם רק תרוויחו מהדבר הזה. וגם על הדרך תדאגו לרסן את הצד הזה כדי שאנחנו נוכל לעשות את העבודה כמו שצריך. הרי אם אנחנו בסוף... אנחנו גם מכניסים עזרה הומניטרית, אנחנו גם מאפשרים כניסה של עובדים, זאת אומרת, זה צריך גם להתנהל עם מישהו שם. אנחנו מכניסים סחורה, סחורה נכנסת מעזה. השאלה היא, אם כל זה מתקיים, אז למה לא לבוא להגיד, כמו שאומרים בערבית على الطاولة [על השולחן], בואו תתיישבו, ובואו נדבר ונסכם את העניין הזה. דוד מידן: אני מסכים איתך לגמרי, אני חושב שכל האמירות האלה, שאין משא מתן, בעיניי זה גם כן דברים לא רציניים. כי גם אם אין משא-ומתן ישיר, אז מדברים חדר ליד, זה נראה לי שטויות. ואני חושב שאפשר לפרק את המסכות האלה, אפשר לדבר בצורה ישירה [עם חמאס], זה יעשה את החיים יותר פשוטים מכל הצדדים. צריך לחשוב על היבטים נוספים, מה זה עושה לרשות [הפלשתינית], יש כל מיני היבטים, צריף לקחת את זה בחשבון, זה לא לגמרי פשוט, אבל אני אומר שמכיוון שהשיחות האלה מתנהלות בצורה זו או אחרת, ואני יכול להגיד שאני ניהלתי כאלה שיחות. כלומר, זה לא דבר שמופרך. אני זוכר את השיחות האלה. אנחנו יושבים בחדרים צמודים ויוצאים מחדר, אנחנו באותו פרוזדור. כלומר, אני אומר בעצם, עיזבו, אנחנו הבנו. לדעתי, אפשר לדבר עם, בשביל לעשות שלום ולייצר חיים נורמליים, אפשר לדבר גם, אפשר להסיר את המסכות ולפתוח שיחות רציניות. זו דעתי, ואני אומר כאדם פרטי. אני אומר שכאדם פרטי, וזו עמדתי שהולכת עוד לפני, בנושא הפלשתינים. אם הייתי חי במלחמת העולם השנייה, והיו אומרים לי שצריך לדבר עם הנאצים כדי להציל יהודים, הייתי אומר בוא נדבר עם הנאצים. זו עמדתי. אני אומר, אם אתה הולך עכשיו, אם עכשיו הכיוון זה להציל חיים, כדי להציל חיים אתה עושה הכל. אין את המגבלות האלה. זו דעתי. אני חושב אגב, דה פקטו יש שיחות עם החמאס. דה פקטו יש שיחות עם החמאס. עכשיו זה רק עניין של כל ההצגה הזאת וכל זה, אני חושב שהמסכות האלה גם כן ירדו כי החיים לא יאפשרו להשתמש במסכות האלה, זו דעתי. [סימוכין1]

כתבה קודמת

ספטמבר 2020 - דוד מידן, לשעבר בכיר במוסד: "אין פתרון צבאי, כיבוש, ביתור [ברצועת עזה], כל המילים האלה לא מעשיות; [צריך להגיע ל]הסדר בין חמאס לישראל, לא חשוב בתיווך כזה או אחר; [צריך] לפתור [ברצועת עזה] את הבעיה ההומניטרית, הבעיה הכלכלית, ולתת להם רווחה, לתת להם עתיד, לתת להם אופק". [סימוכין2]