באחרונה זימן הרמטכ"ל, רב אלוף איל זמיר, לשיחת הבהרה, לפי ניסוח אחד, ולשיחת בירור, לפי ניסוח אחר, את מפקד המכללות בצה"ל, האלוף דן נוימן. הסיבה: הוא הזמין את אשרף אל עג'מי, לשעבר שר האסירים ברשות הפלשתינית, לפגישה עם חניכי הקורס במכללה. השיחה התקיימה ללא אישור מראש מגורמי הצבא המוסמכים, מה שמצדיק, לכל היותר, הערה וקריאה לסדר תקין ולנוהל מקובל.
במקום לברך על הפגישה, ולו רק בשל החשיבות הרבה שיש לחשיפת מפקדים בכירים בצבא לדעות של "הצד השני" ולהיכרות עם תפיסת עולמם, הבנת מניעי התנגדותם לכיבוש ובחירתם לנקוט באלימות כדי להגן על מה שהם תופסים כזכויותיהם הבסיסיות, בחר הרמטכ"ל, אשר לדבריו רואה את עצם המפגש בחומרה רבה, להנחות על קיום "תחקיר מעמיק", כדי למנוע הישנות "מקרים רבים".
המקרה הקטן, הפרטי והשולי לכאורה, מדגיש - כמה עצוב ומצער - דפוס חשיבה אטום, מרובע, פחד מפני חשיפה ועימות עם דעה שאינה מתיישבת עם התפיסה הרווחת של מניעת כל שיח עם מי שנחשב ונתפס כאויב. לאחר מחדל שבעה באוקטובר, כמעט ברור, כי סיבה מרכזית לעצם היווצרות תנאי מספיק להתחוללותו של הטבח הייתה - העדר של "איפכא מסתברא", עיוורון מוחלט לדעות שהיו אמורות לאתגר את החשיבה הרגילה, הקונספטואלית, שרווחה גם ואולי בעיקר באמ"ן, לפיה ארגון החמאס מורתע, שואף לשקט ולא יעז לקרוא תיגר על צה"ל בפרט ועל מדינת ישראל בכלל. איך זה נגמר כולם יודעים.
אשרף על עג'מי אינו חובב ציון, אבל הוא נציג מתון ושפוי של הפלשתינים. דיבורו שקט, בהיר, מנומק. הוא הוזמן להופיע לא אחת בדיונים שנערכו באמצעי התקשורת כדובר לגיטימי ורהוט. חשוב ומעניין לשמוע מה יש לו להגיד. גם בצה"ל. אם במפגשו עם חניכי המכללה הוא פתח בראשיהם ערוץ לחשיבה שונה, מאתגרת, שבמהלכה התוודעו לאופן החשיבה של "הצד השני, מה שעשוי לצמוח מזה הוא רק רווח. ותועלת.
לא יאונה כל רע עם חיילי צה"ל ומפקדיו ישמעו גם, ממקור ראשון, את עמדת מי שאינם נמנים עם קבוצת הייחוס הטבעית של השותפים להשקפת עולמם בכלל והשקפתם על סכסוך הדמים המר והמתמשך באזורנו בפרט. איסור על מחשבה חופשית ונזיפה ואולי אף עונש על מי שהעז לאתגר את החשיבה הצבאית המקובלת והמקובעת, אינו מהלך שעשוי להיחשב כחלק מהפקת הלקחים בעקבות הטבח אלא החלשת המערכת החיסונית של מדינה וצבא שאחרי שאירע הנורא מכל לא יכולים להרשות לעצמם להמשיך לאטום את העיניים, את האוזניים ואת הפה.
אדרבה. העלו על נס את האיפכא מסתברא. פנו לו מקום בשיח. האזינו בקשב לדברים שאולי לא ינעמו לאוזניים אבל הם צריכים להישמע ואנחנו נדרשים לשמוע אותם, להקשיב להם. אולי אשרף אל עג'מי אינו בהכרח נציג האור הנכון אבל הוא גם לא נציגם של כוחות האופל. שום רע לא יאונה למי שיקשיב לאיש הנבון הזה.
נ.ב. אני רוצה לקוות ולהאמין כי גם אם יש מי מבין הקוראים הפוטנציאליים של מאמר זה כאלה אשר כבר מקריאת השורות הראשונות בו נשבעו לערוף את ראשי ועם סיומו - אם הגיעו אליו - לרוצץ את גולגלתי, לעצור. לנשום. לספור עד עשר. לשתות מים (אין הכרח במינרליים) ולהגיד לעצמם, אולי בכל זאת יש משהו, זעום וזעיר ככל שהוא, בדברים אלה.