בחירות תשפ"ו (2026) הולכות ומתקרבות, ובמקביל מתרבים הסקרים, ושוב אותם פרשנים מנפקים אותם ניתוחים ומעמידים זה מול זה את הליכוד ו"השותפים הטבעיים" שלו - שכלל אינם טבעיים - מול המחנה הרל"ביסטי, שהמכנה המשותף שלו מתמצה בשלוש מילים: רק לא ביבי. הקיבעון בשאלות המופנות אל הנסקרים ובמגמות הניתוחים הוא תמוה, בלשון המעטה. כל הסקרים מובילים למסקנה ש"מה שהיה הוא שיהיה", כלומר: אף צד לא יהיה מסוגל להקים ממשלה רצינית וראויה, אשר תדע להתמודד עם המלחמה שטרם נגמרה, עם הכלכלה שטרם התאוששה, עם החברה השסועה, עם מערכת חינוך שעוסקת ב"מסגרות" וב"עובדי הוראה", אך לא בבתי ספר ובמורות ומורים, עם מערכת משפטית שאיבדה את אמונם של חלקים נרחבים בציבור, ועוד כהנה וכהנה. במילים אחרות, הכל עוסקים במה שנקרא "ימין" ובמה שנקרא "שמאל", ומחמיצים את הנושא המרכזי של בחירות תשפ"ו (2026): משרתים מול משתמטים. המלחמה הנוכחית, זו שטרם נגמרה, חידדה נושא זה הרבה מעבר למה שהיה בעבר. מעבר לנושא השוויון בנטל, מדובר בצורך אמיתי של צה"ל בתוספת של אלפי לוחמים. אין מדובר בהתנכלות ללומדי תורה, אלא בהכרח למלא את שורות הלוחמים שהידלדלו עד לרמה מסוכנת. המחנה הסרוג מוכיח בשדות הקרב ובבתי העלמין הצבאיים שניתן להיות גם ספרא וגם סייפא, או כדברי נחמיה (שם, ד', י"א), "באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח". המסקנה המתבקשת היא: יש להינתק מן המושגים שאבד עליהם הכלח - "ימין", "שמאל" - ויש לעבור לשימוש במושגים המתאימים למציאות חיינו: משרתים מול משתמטים. אלה מול אלה יתייצבו בבחירות הקרובות, אלה שנושאים בנטל הביטחון והכלכלה, ואלה שהשתמטותם אומנותם, ולא מדובר רק על חרדים. הציבור מאס בממשלת "ימין" ובממשלת "שמאל". אם יערכו סקר של ממש, מנותק מסיסמאות העבר, יגלו שהרוב דוגל במדינה יהודית-דמוקרטית-ציונית. כל מי שדוגל בשלושה מאפיינים אלה נמנה מן הסתם על המשרתים, ומקומו בממשלה הבאה. כל מי שמסתייג מאחד (או יותר) משלושת המאפיינים הללו, מקומו באופוזיציה הבאה. המסקנה המתבקשת היא: חובות מול זכויות, חובות קודמות לזכויות. יתנו - יקבלו. מי שמשרתים - יקבלו. מי שמשתמטים - לא יקבלו. והכוונה הן להטבות ולהעדפות אישיות בתחום הכלכלי, והן לזכויות יתר אישיות למי שממלא את חובותיו ונותן יותר. אין צורך להתבייש ולהתייפייף, אין צורך להסתייג - כמו שעושים מי שנושאים את שם "הדמוקרטים" לשווא - משלילת זכות ההצבעה ממי שרומס ברגל גסה את החובה - שהיא גם זכות - חובת השירות בצה"ל. הרי אותם צבועים המתחזים ל"דמוקרטים" זוממים לשלול מיהודים את זכותם להתגורר בלב מולדתם, ומתנגדים בנחרצות לחופש הגירה - זכות אדם בסיסית - של ערביי ארץ ישראל בכלל, ושל עזתים בפרט. ובהקשר של השיח הציבורי הנוכחי: אין צורך בחוק גיוס מתועב ומיותר, שאותו מנסה לקדם ראש הממשלה, ומשמיט בכך את זכות הקיום של ממשלתו. החוק הקיים מתייחס אישית - ולא מגזרית - לכל בני השמונה-עשרה, ללא קשר להיותם חילונים, או דתיים, או חרדים. יש לקיים ולאכוף את החוק הקיים, במקום לפגוע אנושות בצה"ל על-ידי חוק השתמטות, שהוא חרפה!