לאורך שנים, ההגמוניה הישנה (התקשורת והיוריסטוקרטיה) ניסתה לחסום כל ניסיון לגוון את כלי התקשורת בישראל. זה התחיל בחסימת ערוץ 7 בשנות התשעים והמשיך במאבק הארוך כנגד פתיחת ערוץ 14, או גרסאות רכות יותר שלו כמו ערוץ 15, ובמידה גם אילה חסון בכאן 11. ערוצים אלו הוצגו על-ידי ההגמוניה הישנה ושלוחייה כ"סכנה לדמוקרטיה". הפלפלט הרדיקלי "העין השביעית" ביחד עם שופרות ההגמוניה הישנה הכפישו את כלי התקשורת האלה - כ"פופוליזם", כ"דיקטטורה" - כדי "להציל את הדמוקרטיה".
ברור כבר לכל, שזעקות "הדמוקרטיה" הן למעשה זעקות "הדמוגרפיה" והשמירה על הכוחות של ההגמוניה הישנה. בזכות ערוצים אלו - במיוחד ערוץ 14 שחשף לראשונה את הפרשה, והדהד את הדרישה לחקירה כמעט בכל תוכנית הפטריוטים תוך ציון מספר הימים "לעלילת הדם על חיילי צה"ל", ואילה חסון שעשתה עבודת תחקיר רצינית, כמו שהיא יודעת לעשות, וחשפה את "הבישול" הברור של הסרטון - נחשף קלונה של ההגמוניה הישנה, השחיתות שהיא מטייחת, ושיתוף הפעולה המשחית בין היוריסטוקרטיה לבין כלי התקשורת של ההגמוניה הישנה.
האם ברוך קרא ב-13 היה חושף את הפרשה הזו ומסכן את ההגמוניה, שהוא כל הזמן פועל להגן עליה? האם אביעד גליקמן, שהוא דובר הפרקליטות לכל דבר ועניין, היה מועל באמון מקורותיו? לגבי גיא פלג - פשוט אין מה לומר יותר. זו חרפה לערוץ 12 שהוא עדיין יושב באולפנים. את חיים לוינסון הדיחו על 200 אלף שקלים שקיבל בעבודה צדדית מאיינהורן ונהגו בו בחומרה (יש בעיות בהתנהלות של לוינסון, כמו היעדר גילוי נאות, אבל זו לא הפרשיה החמורה ביותר שאנו עדים לה) - אבל את פלג ששידר סרטון מבושל, ושפרסומו גרם נזק בל יתואר למדינת ישראל, תוך העלאת האשמת שקר, שאין לה כל ביטוי בכתב האישום, של אונס - אבי וייס החליט להשאיר. ככל שזה ימשיך לקרות, וקשת 12 תמותג בעיני הציבור הישראלי כ"נגד ישראל" ומעניקה גיבוי ל"שחיתות שלטונית חמורה", הם ימשיכו לדמם רייטינג, ועלי התאנה המעטים שנותרו שם לתקשורת הגונה, יעזבו גם הם.
אז כמו שאפשר להניח שאם שלושת האנשים הבאים היו עדיין בתפקיד - יואב גלנט, צחי הלוי ורונן בר - הם היו דואגים "לקבור" את תוצאות הפוליגרף ואיש לא היה שם לב לכך, כך בתקשורת שנשלטת אך ורק על-ידי ההגמוניה הישנה, הסיפור הזה "שמסכן את הגמוניה" היה נקבר כבר מזמן. ולכן ערוצי ההגמוניה החדשה הם חד-משמעית ברכה לדמוקרטיה ולא להפך.
והלקח הזה איננו נכון רק לתקשורת. הוא נכון לכל מוסדות המדינה, שנשלטים על-ידי צד אחד במפה הפוליטית. זה המטכ"ל שעבר בעשורים האחרונים תהליך וקסנריזציה מואץ ששיכפל דנ"א של אלופים "מכילים" ותבוסתנים - וכל מי שאתגר אותה סומן כ"בוגד" בקבוצה; זה נכון גם בפרקליטות, שם הושתק האידך גיסא של רז נזרי בנוגע לתיקי נתניהו; זה נכון גם בביורוקרטיה הממשלתית שנשלטת על-ידי "דינה זילברים" ועושי דבריהם; וזה נכון במיוחד באקדמיה, שהיא נשלטת ב-90 אחוזים על-ידי קבוצת האחוס"לים, ובמיוחד הרדיקלים, שלא רואים מה פוליטי במתן "תואר לשם כבוד" לאם של חטוף, "שקללותיה כנגד ראש הממשלה אומנותיה", ולא לנשים לביאות, הגונות, ומאחדות, כמו איריס חיים או מירב לשם.
גיוון המוסדות הוא המשימה הגדולה של מדינת ישראל בעשורים הקרובים. אמון הציבור במוסדות קורס כי הם הופכים כלי פוליטי בידי צד אחד. בשנים האחרונות הוא הגיע לתחתית. ולכן או שנוציא את הפוליטיקה מהמוסדות לגמרי, או שנאזן את המוסדות בין שני הצדדים הפוליטיים. זו תהיה משימה מרכזית של מכון "מסד הארץ" שמוקם בימים אלו.