בהפטרה הכוללת פסוקים מפרקים מ' ו-מ"א בספר ישעיהו, שצורפה לפרשת "לֵךְ לְךָ", אנחנו מאמצים ללוח ליבנו את הנדבכים הערכיים, שעליהם חייבת לחיות חברה, שמעמיסה על עצמה את השליחות המנוסחת בספר בראשית פרק י"ב פסוק ב: "שֶׁיִּתְבָּרכוּ בּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדמה". זו חברה, שחייבת ליצוק בתוכה נדבכי קיומיות מוסרית, ואדניה חייבים להיות מעוגנים במציאות חיים, שיש בה ערבות הדדית וסולידריות חברתית, כפי שבאה לידי ביטוי בפרק מ"א פסוק ו': "אִישׁ לְרֵעהוּ יַעַזְרוּ".
זו חייבת להיות חברה, שאין בה קרעים ושסעים. זו חברה שמלבנת מחלוקות בשיח מכובד שיח בין אחים, כפי שנדרש בפסוק ו' ולא שיח אלים ובוטה, כפי שאנחנו עדים לו כיום. מי ייתן ואת חיינו היומיומיים בשנת תשפ"ו יחבקו המשאלות של ההפטרה המצורפת לפרשת "לֵךְ לְךָ".
כשנקרא בשבת את פרשת "לֵךְ לְךָ" נלווה את אברם אבינו, טרם שנקרא אברהם, שעל-פי תפיסת המקרא עשרים דורות עברו מהאדם הראשון עד בחירתו, כשנאמר לו:
"לֵךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלָדְתְךָ" (בראשית י"ב, א'). אברהם אבינו יצא מחרן למרחבי הארץ, בה אנחנו חיים, אותה אנחנו אוהבים. היעד ליציאתו לכאן מובהר בפסוק:
"שֶׁיִּתְבָּרְכוּ בְּךָ כּל מִשְׁפָּחוֹת הָאֲדָמָה." (פרק י"ב פסוק ב')
אנחנו, בני אברהם, בן דור העשרים לבריאה, שואפים להקים חברת מופת
שיתברכו בנו כל העמים. שלא יתברכו בנו כחברה הנותנת עדיפות להון מכֹעָר, אלא יתברכו בהון האנושי הערכי, שבנה ובונה את מדינת ישראל והמגלה רגישות לַגֵּר החי בתוכנו.
אנחנו הנאספים בטקס משפחתי או בבית הכנסת וקוראים את פרשת "לך לך" ממשיכים לבטא את זעקת הנוקד והבוקר, בולס השקמים הנביא עמוס מתקוע אל המעוותים את ערכיו המוסריים של אברהם אבינו. נמשיך לזעוק את זעקתו, שלא השלימה עם קוטביות חברתית, בה "פָּרוֹת הַבָּשָׁן עוֹשְׁקוֹת דַּלִּים וְרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים." (עמוס פר' ד' פס' א') בה חברות קבלן מכות בהון האנושי של החברה הישראלית. נמשיך לזעוק את זעקתו של עמוס, שעל שלושה פשעי ישראל מוכן לסלוח, אבל אין מחילה "עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בְּעֶבוּר נַעֲלַיִם" - נזעק נגד מציאות הזורקת רבים וטובים לחיקה של האביונות והדלות.ַ
אנחנו, הנאספים ומקריאים את פרשת "לך לך", קוראים את משאלת אבי האומה לייצב בארצנו חברה, כלשון הכתוב בפרשה - "וְנִבִרְכוּ בָּה כָּל מִשְׁפָּחוֹת הָאֲדמָה", לכן עלינו להוקיע שלטון מסית נגד מערכות המשפט. לכן אמצנו את השם של פרשת השבוע
וקראנו כאן בקול "לֵךְ לְךָ", "לֵךְ לְךָ מֵאִתָּנוּ", ונמשיך לקרוא בקול - לכו מאיתנו כל האחראים למציאות החיים המדממת יום-יום בארצנו האהובה.
במציאות הנוכחית אליה נקלענו בימים אלו, אני מציין בכאב, שאל לנו להצניע את המאבק למימוש ערכי פרשת "לך לך", כשחייבים להפנות כוחות, המופנים למלחמת הקיום הלאומי שלנו מול אלו, ששמו לעצמם מטרה להכחיד קיומיות יהודית בארץ ישראל.
אני נושא תפילה בלבי, שנמשיך להיות ו"יִתְּבָּרְכוּ בְּךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה" יתברכו בדפוסי החיים של עולמנו המוסרי ושתיכשל מזימת מבקשי ההתנכלות לקיומנו הלאומי.