בשעה שישראל פותחת פרק חדש לאחר שנתיים של מלחמה קשה וממושכת, מתברר כי האתגר הבא כבר כאן - והוא נוגע לבריאות הנפשית של ילדינו. רבים סבורים כי עם שוך הקרבות וחזרת החטופים, החיים חוזרים לשגרה. אך המציאות שונה: חזרת החטופים היא רק תחילתו של מאבק חדש - על החוסן הנפשי של דור שלם שגדל בצל אזעקות, מקלטים וחרדה מתמשכת.
הילדים בישראל נולדו או גדלו לתוך מציאות שבה המלחמה היא חלק בלתי נפרד מהיום-יום. רעשי פיצוצים, לילות בממ"ד ואי-ודאות הפכו לשגרה. ילדים גדולים יותר, שהתמודדו קודם עם מגפת הקורונה, נאלצו לעבור טראומה נוספת - מלחמה. בתוך פחות משנתיים, הם חוו רצף של משברים שהותירו בהם צלקות עמוקות.
מחקר חדש של מרכז גושן מציג תמונה מדאיגה: מדד PEDS מצביע על ירידה זניחה בלבד ברמות החרדה והמצוקה הכללית בקרב ילדים - שינוי שאינו משמעותי קלינית. ילדים צעירים, בנים וילדים ממשפחות מוחלשות נמצאים בסיכון גבוה במיוחד. התחושות הקשות ממשיכות ללוות רבים מהם, גם אם לא חוו את האירועים ישירות. הזמן לבדו אינו מרפא - ללא טיפול והשקעה, המצב עלול להחריף.
במרכז גושן מדגישים כי בריאות נפשית של ילדים תלויה בחוסן המשפחתי ובתמיכה הקהילתית. משפחות זקוקות לרשתות תמיכה יציבות - שירותי בריאות נפש נגישים, קהילות מחזקות ומערכות שיקומיות ארוכות טווח. חוסן משפחתי הוא תנאי הכרחי להגנה על הילדים.
דווקא עכשיו, כשהחברה הישראלית ניצבת בצומת קריטי, יש לפעול בנחישות. המדינה נדרשת להקצות משאבים משמעותיים, להרחיב שירותים פסיכו-סוציאליים ולפתח תוכניות תמיכה קהילתיות. אם לא נפעל - נשלם מחיר כבד כחברה.
מרכז גושן מתחייב להמשיך ולהוביל את המאבק. הקריאה מופנית למקבלי ההחלטות, אנשי המקצוע והציבור הרחב: להתאחד למען מטרה אחת - בניית חברה חזקה יותר, שבה ילדים ומשפחות יוכלו להתאושש, לצמוח ולהתחזק.