התכלית האסטרטגית של ישראל - מיטוט שלטון חמאס ברצועת עזה, השמדת היכולות הצבאית של הארגון ושאר הפלגים החמושים - תקפה גם לאחר סיום המלחמה. לכן, הפירוק מנשק ומניעת התחמשות מחדש הם יעדים מרכזיים. ישראל דורשת קישור הדוק בין פירוז הרצועה לשיקומה. עמדת ישראל כלפי מנדט כוח הייצוב היא דו-ערכית. מחד-גיסא, יש להעניק לכוח סמכויות אכיפה לפירוז חמאס והפלגים; מאידך-גיסא, ישראל מבקשת לשמר חופש פעולה מבצעי גובר לאכיפת סידורי הביטחון למקרה של התנגדות חמאס, ובנוסף, היא חוששת שבעקבות פריסת ISF יוגבל חופש הפעולה שלה ברצועה. בכל מצב, ישראל דורשת שתיוותר בידיה אחריות ביטחונית גוברת למקרה כישלון מנגנוני הביניים – כפוף לתיאום עם ארה"ב וכוח הייצוב הבינלאומי. ישראל לא מתכוונת להבליג על הפרות ולהכילן, ולכן תפעל לסיכול איומים ולמניעת בניית תשתיות טרור, אם המשטרה הפלשתינית וכוח הייצוב יתקשו ליישם את הפירוק מנשק ומניעת בניית תשתיות טרור. על ישראל לדרוש שילוב בין הפסקת האש, פריסת כוח הייצוב ופירוז הרצועה, תוך הסתייעות בתהליך Disarmament, Demobilization, and Reintegration – DDR - המשלב רכיבים כפויים והתנדבותיים. תהליך כזה הופעל במספר אזורי סכסוך בעולם ומחייב התערבות של כוח בינלאומי עם סמכויות ביצוע ואכיפה. יישום מודל זה נועד להעלות את הרצועה על מסלול שיקום כשהיא נקייה מיכולות צבאיות, טרור ואלימות. לשם כך נדרש תהליך הכולל את השלבים הבאים: שלב ראשון – ייצוב ראשוני: פריסת כוח ייצוב בינלאומי, שייגבה כוח שיטור פלשתיני שיוכשר ויופעל בפיקוח מצרי/ירדני/אמריקני. כוח זה יתמקד בתחילה בהשלטת סדר ציבורי, באבטחת חלוקת הסיוע ההומניטרי ובבידוק ביטחוני במעברים, וכן במיפוי תשתיות טרור וגיבוש תמונת מודיעין בדגש על איתור נשק ושאר אמצעי לחימה, סדנאות לייצור ולהרכבת רקטות, טילים ומטענים. הוא גם יתחיל באיסוף נשק מרצון, תוך הגדרת פרק זמן קצר שבמהלכו חמושים יוכלו למסור מרצונם נשק ואמצעי לחימה בתמורה לתמריצים. שלב שני – התחלת פירוק מנשק ואכיפה: פעילות ISF לאיסוף נשק, חשיפתם של מחסני נשק ותשתיות ייצור ופירוקם; הרחקת אמצעי לחימה התקפיים אל מחוץ לרצועה; הפעלת מרכזי השמדה ופירוק אמצעי לחימה; הריסת המנהרות. במקביל, הכוח ינחה את הארגון מחדש של מנגנוני השיטור הפלשתיניים. כן נדרשת חקיקה פלשתינית שתאסור על קיום מיליציות חמושות ותקבע את ריכוז מונופול הכוח בידי מינהל הטכנוקרטים. שלב שלישי – שליטה משולבת: פעולה משותפת של ISF והמשטרה הפלשתינית ומעבר סמכויות מדורג למשטרה הפלשתינית, בהתאם למדדי ביצוע מוגדרים. שלב רביעי – שליטה פלשתינית מלאה: הכוח הבינלאומי יוסב למשימת פיקוח ואימות כדי לוודא, כי תהליך הפירוז נמשך ונמנעת התעצמותם המחודשת של חמאס ושאר הפלגים הפלשתיניים. המשטרה הפלשתינית תישא באחריות מלאה לסדר ציבורי, לפירוז ולביטחון הפנים.

על ישראל להיות מעורבת בגיבוש מנדט ה-ISF, שיוגדר בפרוטוקול ביטחוני ויפעל בהובלת ארה"ב, כנראה בשיתוף מצרים, הרשות הפלשתינית ומדינות ערביות נוספות (בעדיפות - ירדן, איחוד האמירויות, סעודיה). פרוטוקול זה יגדיר את תחומי האחריות של הכוח; סמכויותיו והוראות פתיחה באש - ROE Rules of Engagement; מנגנוני תיאום עם ישראל. חשוב להגדיר במנדט הכוח את תפקידו בהכשרת התנאים לשלטון פלשתיני מתון ואחראי ברצועה, בפעולה לפירוק חמאס ושאר הפלגים מנשק וביישום פירוז השטח לאורך זמן. נדרש לאתגר את מגבשי המנדט: אם לא יינתנו לכוח סמכויות אכיפת פירוק מנשק וחמאס יסרב למסור את נשקו, אזי לישראל תהיה הזכות לפעול למנוע איומים כלפיה. חיוני שתנאי זה יעוגן בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם, אם כוח הייצוב יוקם מתוקף החלטתה. מבנה והרכב הכוח: פיקוד אמריקני, תחת המסגרת הכוללת של פיקוד המרכז האמריקני - CENTCOM. תיאום מלא והדוק עם ישראל יתקיים באמצעות מנגנון תאום ביטחוני, במשולב במנגנון התאום האזרחי-צבאי, CMCC, שהקימה ארה"ב. ה-CMCC ישמש מנגנון מניעת חיכוך ויישוב מחלוקות, אשר יפקח על הקמה ויישום של המנגנונים האזרחים והביטחוניים ויסנכרן ביניהם. בד-בבד, יהיה עליו לצמצם חיכוכים אפשריים בין צה"ל, ה-ISF והמשטרה הפלשתינית.

יכולות נדרשות ל-ISF

מהירות וגמישות: כוח התערבות מהירה ותגובה מיידית לאיומים ולאובדן שליטה בשטח. מתחייבת יכולת ניידות גבוהה – ביבשה, כולל שטח עירוני מורכב, באוויר ובים. (1) ביבשה - כלי רכב משוריינים קלים בעלי עבירות גבוהה. יכולות הנדסיות לאיתור והשמדת מנהרות ותשתיות תת-קרקעיות. (2) באוויר - גף מסוקים להקפצת כוחות מיוחדים, חילוץ והצלה, פלטפורמות איסוף וסיור אוויריות, כולל כטב"מים ורחפנים. (3) בים - פלגת ספינות משמר חופים לאיתור ומניעת הברחות והסתננויות דרך הים. יכולות הגנה עצמית: לביטחון הכוחות וליעילות ביצוע משימתם. מודיעין: יכולות מתקדמות של איסוף מודיעין; שיתוף במידע עם ישראל, מצרים ו-CENTCOM; ריכוז, היתוך, עיבוד והצגת תמונת מצב מעודכנת 24/7; דגש על מודיעין מוכוון לאיתור נשק, ייצור ואחסון אמצעי לחימה; יכולות מודיעין מדויק במעגלי דיווח קצרים לכוחות הייצוב הפועלים בשטח. משימת הפירוק מנשק, גם אם תתבצע על-ידי המשטרה הפלשתינית, בפיקוח ובגיבוי ה- ISF חייבת לכלול את השלבים הבאים: מודיעין ומיפוי תשתיות טרור והסתרת נשק; חלון חנינה קצר ותמריצים כספיים; עמדות מסירה קבועות/ניידות ורישום; אחסון נשק שנמצא או נמסר מאובטח תחת ISF; מיון והשמדה (חיתוך/התכה; פירוק ראשים קרביים; פיצוץ מבוקר; פינוי חומרים מסוכנים); נטרול והריסת תשתיות ייצור/מנהרות/מחסנים; אימות רב‑שכבתי (קהילה, מודיעין, בדיקות פתע); אכיפה ממוקדת נגד סרבנים והליך שיפוטי פלשתיני.

האתגרים הצפויים בייצוב ופירוז הרצועה: חמאס יסרב לשתף פעולה - אינו מתפרק מנשק ואינו חושף מנהרות; התנגדות מתמשכת - פעילי חמאס והפלגים האחרים יפגעו בכוחות ה-ISF והמשטרה הפלשתינית; ואקום שילטוני - ועדת הטכנוקרטים לא תהיה יציבה ואפקטיבית ולא תצליח למנוע כאוס; יימשכו התמיכה הציבורית בחמאס והתנגדות לפירוקו מנשק; חמאס והפלגים ישבשו את תהליכי הייצוב, הפירוק מנשק, פירוק קבוצות חמושות והאינטגרציה תחת הרשות הפלשתינית; מדינות ערב המתונות יירתעו מלהתערב ולסייע ויותירו הזירה להשפעת קטר וטורקיה; ייכשלו התוכניות לשילוב פעילי טרור בחברה הפלשתינית ובתהליכי שיקום. לפיכך, על ישראל לקיים שיח עם הנציגים האמריקנים והנציגים של המדינות האמורות לשלוח כוחות ל-ISF' כדי להתכונן מראש למצבים אלו. במקביל, נדרש להכין תוכנית גיבוי הכוללת "חגורות הגנה" לפני שבירת כלים וחזרה ללחימה נגד חמאס. במסגרת זאת: התניית השיקום בתהליכי פירוק מנשק אפקטיביים; גיוס לגיטימציה לתהליך הפירוק מנשק במעורבות מנהיגים קהילתיים, דתיים וחברתיים מתונים; כינון מנגנוני פיוס חברתי ויצירת נרטיב חלופי ברור לחמאס, שיתמקד בגיבוש מטרת שיקום משותפת למרבית האוכלוסייה העזתית, כולל ביטחון אישי; התמקדות המשטרה הפלשתינית בבניית יכולות אכיפה נגד "ספוילרים"; שילוב הרשות הפלשתינית במיזמים כלכליים ותשתיתיים אזוריים כדי לחזק את מחויבותה למתווה ונחישותה ליישם את חזון מחמוד עבאס – "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד". בכל מקרה יידרשו מאמצים מדיניים וכלכליים בינלאומיים שיתמקדו ב"ייבוש" חמאס. ובכלל זאת - תגבור והחרפת סנקציות בינלאומיות ישירות על חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וגורמים קיצוניים אחרים; מנגנונים כלכליים למניעת מעבר כספים ונכסים לחמאס, לפעיליו ולפלגים; סנקציות על מדינות וגופים בינלאומיים המסייעים לחמאס.

סיכום

על ישראל להציג תוכנית סדורה, רב-שלבית ומפורטת לפירוז רצועת עזה ובמסגרתה הקמת כוח ייצוב בינלאומי, בטרם יתקבלו החלטות אמריקניות ובינלאומיות מעל לראשה. נדרש להכין מענה למצבים הצפויים ובעיקר להעדר שיתוף הפעולה מצד השחקנים הפלשתיניים, גם חמאס והפלגים האחרים וגם הרשות הפלשתינית, וכן לרתיעה של מדינות ערב והקהילה הבינלאומית מהתערבות בפועל בנעשה ברצועה ובהשקעה בה לאורך זמן. קיים פער בין היעד האסטרטגי – רצועת עזה מפורזת, מנוהלת באחריות תחת גורם פלשתיני מתון - לבין האתגרים המבצעיים, המשפטיים והפוליטיים הכרוכים במאמץ להשיג יעד זה. הפער מצביע על כך שהצלחת המתווה תדרוש מעורבות אמריקנית כופה וממושכת, תיאום הדוק עם ישראל, ושכנוע מדינות ערב המתונות בידי ארה"ב להתגייס להתערבות פעילה בייצוב, פירוז ושיקום רצועת עזה. לשם כך, על ישראל לא לפסול את מעורבות הרשות הפלשתינית בייצוב הרצועה, אם אומנם תיישם את הרפורמות הנדרשות, ולהסכים לגיבוש מתווה מדיני עימה, שבין היתר יסייע להרחיב את מסגרת הסכמי אברהם.