לפני זמן מה פגשתי את יהודה אלבז, אחיו של גיבור ישראל נתן אלבז, שסיפר כי לאחר שהשתחרר מהצבא התקבל לעבוד בעבודת מלצרות במסעדת הכנסת. לפני התחלת העבודה עבר קורס מיוחד המסביר את "העשה ואל תעשה".
יהודה שיתף כי כל חברי הכנסת נדרשו ללמוד נימוסי שולחן: החזקת הסכו"ם, קצב הלעיסות, ניגוב במפית, הנחת הצלחת ועוד.
נזכרתי ביהודה, בכנסת, בארוחות, בח"כים, והרהרתי האם לא הגיעה העת לחייב את נבחרי הציבור בקורס יסוד של נימוסין והליכות, של שפה מכבדת.
כוח הדיבור הוא מושג רב משמעות ועוצמה במקורות היהדות: "דברי חכמים בנחת נשמעים", אמר החכם באדם; "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה", כתב נעים זמירות ישראל; "מענה רך ישיב חמה ודבר עצב יעלה אף", כתב שלמה המלך במשלי, והוסיף פסוק נוסף בנושא הדיבור: "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא".
המחזות שנראו בפתיחת מושב החורף של הכנסת יוצרים אצל האדם הסביר תחושת מדקרות חרב, אי-נוחות, מבוכה ולעיתים ממש בושה על פרצופה של הכנסת, פרצופה של הדמוקרטיה, פרצופה של המדינה, פרצופנו - והוא לא נראה מי יודע מה.
אזרחי מדינת ישראל, המדינה היהודית-דמוקרטית, ראויים לשיח מכבד; נבחרי הציבור ראויים לשיח מכבד; הפקידות ראויה לשיח מכבד. ובפועל מתקיים שיח גרדומים על סטרואידים - שיח רעיל שהשתלט על הציבוריות והפרהסיה, שיח של סחי ומיאוס, של בוז ולעג, שיח מפלג וקיצוני, שיח של בושה.
כולם מדברים על אחדות, מדקלמים שורות אהבה, מזמרים משפטי יחד, מחבקים את הוויתור, מציירים באצבעותיהם לבבות, מטיפים להורדת גובה להבות האש - ושופכים עוד ועוד דלק המניע אותם.
מחזות האימה הניבטים מעל המרקע אינם מגיעים מצד אחד במפה הפוליטית; הרעה החולה פשתה ופשטה בחלקים נרחבים מכלל החברה הישראלית.
השנאה מקלקלת את השורה, ימיה כימי בית הנבחרים הישראלי. שיח רעיל היה תמיד, אלא שאז לא היו מצלמות במשכן, לא היו פריימריז, לא היו זרזים נוספים להבאשת השיח ורדידותו.
רובם המכריע של נבחרי הציבור הם אנשים שבשגרת יומם דיבורם רך ונעים, אלא ששיח הגרדומים שהתנהל ומתנהל בשנים האחרונות הוטמע כל כך בשגרת החיים בציבוריות הישראלית עד שנדמה בעיני חלק מנבחרי הציבור כראוי.
השפה הפוגענית, המבזה, המלעיגה, המקטינה, המשחירה - הייתה לשפה מדוברת בקרב חלק מנבחרי הציבור הסבורים כי ככל שיקצינו בשפתם, יזכו למחיאות כפיים מבוחריהם, יזכו ללייקים ברשתות החברתיות, יזכו לאזכורים במהדורות החדשות, יוזמנו לאולפנים - והנפש הישראלית תושחת עוד ועוד.
הבשורה הרעה היא כי שיח הגרדומים יתעצם בשנה הקרובה - שנת הבחירות, שנה שבה כל נבחר ציבור מבקש למצב את עצמו, לזכות בחשיפה, לרצות את קהל הבוחרים הפוטנציאליים שלו - והנפש הישראלית תישחת עוד ועוד.
אל מול הרוח הרעה והשפה הקשה ראוי להציב אלטרנטיבה: שיח מכבד, שיח של מחלוקת מתוך שמירה על כבוד השיח. זה אפשרי ומתחייב; בל נמשיך להשחית את הנפש הישראלית.
אינני מפרסם את שמות מובילי שיח הגרדומים כפי שחזינו בהם בבושת פנים בימים האחרונים כדי לא לספק את תאוותם לחשיפה. אסור לאפשר להם שום נקודת זכות על שיח אלים ומתלהם - שיח גרדומים.