יצירותיה מוצגות לאחרונה במוזאונים שונים, כמו לדוגמה במוזאון הרצליה לאומנות, שם הוצגה לאחרונה תערוכת יחיד גדולה שלה שכללה ציורים מדויקים וסרט וידאו, בהם הדגימה דרך סמלים של שטיחים ושיער, את הבעייתיות של הנשים בחברה זו. כמו-כן עוסקת פאטמה שנאן בחקר הקשר הין הנוף הפיסי לנוף הפנימי ומדגימה זאת דרך צילום גוף אישה הנטמעת בנוף הצחיח שבסביבת מצפה רמון. העבודות צולמו בשוט אחד ומתמקדות בשלושה אלמנטים: גוף, טבע, וזמן. הן מוקרנות על גבי שלושת הקירות של אחד החללים במרכז "אדם ועמלו". בכל אחד מהסרטים מופיע גוף של אישה שנטמע במרחב מדברי טרנספורמטיבי, ונע בין היותו נוכח לבין העלמותו. אפקט זה מושג, בין היתר באמצעות צילומי קקטוסים שעוברים תהליך חוזר בין פריחה לקמילה.

האומנית עצמה, המגלמת את האישה, נמצאת במגע עם הקרקע וחושפת את הטבע והטקסטורה של השכבות הגאולוגיות סביבה. נראה שהטבע מאפיל על הגוף האנשי מבחינת ממדיו ויופיו. היא נצפית כשהיא נעה לאיטה באינטרוולים קבועים. התנועה כמעט בלתי נראית ומצריכה התבוננות ממושכת ורגועה, המאפשרת לצופים לגלות את יופיין של השכבות הגאולוגיות, הצמחייה ופרטים קטנים שלא היו שמים לב אליהם במבט מהיר. התנועה שונה ממסך אחד למשנהו ומתגלה במשבי רוח עדינים המניעים את שמלתה של האישה הניצבת במרכזו של הפנל האמצעי. היא מניעה את ידה הימנית בפאנל השמאלי, שם מופיע במקום היד השמאלית, ענף עבה שמהווה ניגוד בסטטיות שלו לתנועה של היד השנייה, וכן מהווה סמל להתמזגות עם הטבע. במסך הימני קשה במבט ראשון להבחין בדמות האנושית קטנת הממדים. היא מתמזגת בצמחיה המקיפה אותה. שם התנועה מתבטאת בעיקר בהשפעת הרוח על המים.

לדברי האוצרת רז סמירה:" בתערוכה מתחדד הפער בין ציור לצילום והדיאלוג ביניהם. העבודה כמעט סטטית אך תנועה עדינה ומדודה מניעה אותה מבפנים. הנוף הופך למצע שמצייר את עצמו, שכבות הצבע, האור המשתנה והמרקם המדברי יוצרים יחד טקסטורה ציורית החושפת את המתח והחיבור שבין שני העולמות". התנועה האיטית מזמינה לשבת בשקט מספר דקות מול המסכים ולהתרכז בנופים המדהימים. דבר שהופך את האומנות הנצפית לאומנות של שיקום וריפוי.