כולנו שומעים את זה שוב ושוב: "אנחנו לא שווייץ." אבל אולי, רק אולי, זה בדיוק העניין - אנחנו לא שווייץ בגלל שלא אימצנו את העקרונות שעשו אותה למה שהיא. שווייץ לא נולדה מאוחדת, שלווה ויציבה. היא נולדה מפולגת, מרובת שפות, דתות ואזורי תרבות - בדיוק כמונו. היא הפכה למדינה מאוזנת, רגועה ומשגשגת רק מפני שבחרה במודע במודל הנהגה קולקטיבי שמונע את ריכוז הכוח באדם אחד ומחייב שותפות אמיתית בין כל חלקי האומה.
בלב החוקה השווייצרית עומדים סעיפים 175 ו-176, הקובעים את מבנה הממשלה - המועצה הפדרלית. היא מונה שבעה חברים בלבד, הנבחרים על-ידי הפרלמנט, וכל אחד מהם מנהל משרד ממשלתי. אבל הסעיף המשמעותי באמת הוא 175(4): "בבחירת חברי הממשלה יש לשמור על ייצוג הולם של כל אזורי הארץ ושל קבוצות הלשון השונות."
משפט אחד - והוא סוד הקסם השווייצרי. הממשלה אינה שייכת לרוב פוליטי זמני, אלא לכלל העם. היא מבוססת על שילוב זהויות, לא על דיכוי שלהן. גרמנים, צרפתים, איטלקים ורומאנש - כולם סביב אותו שולחן, באותה ממשלה. כך נוצר מצב שבו אין "קואליציה" ו"אופוזיציה" במובן הישראלי. יש ממשל אחד של שותפות. כולם או רובם בפנים, וכולם אחראים. זו לא דמוקרטיה של הכרעה - זו דמוקרטיה של הקשבה.
בסעיף 176 לחוקת שוויץ נקבע שהנשיא נבחר לשנה אחת בלבד, ללא סמכויות יתר. אין "ראש ממשלה" שמרכז כוח, ואין פולחן אישיות. התפקיד ייצוגי בלבד, וכל שנה מתחלף. המסר ברור: מנהיגות אינה תחרות אגו - אלא תורנות של אחריות. כל אחד מהשרים שווה במעמדו, וכל החלטה מתקבלת ברוב קולות שווים.
ישראל היא אחת המדינות המגוונות בעולם: דתיים וחילונים, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, מרכז ופריפריה. ובכל זאת - אנחנו ממשיכים להפעיל מודל ריכוזי שנולד לעולם הישן: מנהיג יחיד, קואליציה צרה, אופוזיציה מנוכרת. זהו מתכון קבוע לפילוג, לשיתוק ולשנאה. דווקא משום שאנחנו לא שווייץ - אנחנו זקוקים למה שעשה את שווייץ לשווייץ. לא שינוי תרבותי - אלא שינוי מבני.
איך זה ייראה כאן
בהשראת המודל השווייצרי, ישראל יכולה לאמץ חוק יסוד: הנהגה קולקטיבית, שכבר נוסח בעבר והוצע כך:
- הממשלה תורכב משבעה שרים הנבחרים על-ידי הכנסת כולה, בהצבעה חשאית.
- כל סיעה מעל 10 מנדטים תוכל להציג מועמד (או לכל היותר שניים).
- חובה על ייצוג של לפחות חמש סיעות שונות בהרכב הממשלה.
- ראשות הממשלה תהיה סמלית ומתחלפת אחת לשנה.
- כל החלטה תתקבל ברוב קולות שווים.
כך נוכל לשים סוף לממשלה שנשענת על "גוש חוסם", לפוליטיקה של הישרדות ולמאבקי אגו אינסופיים.
מהפכה שקטה - מהפכת אחריות
המהפכה הצרפתית נולדה מדם ומהרס. המהפכה השווייצרית נולדה מהקשבה, איזון וצניעות שלטונית. ישראל זקוקה למהפכה מהסוג השני - מהפכה שקטה, לא של זעם - אלא של אחריות. לא עוד מאבק בין שבטים - אלא הנהגה של עם שלם. לא עוד "ראש ממשלה חזק" - אלא ממשלה חזקה באמת, ששייכת לכולם. אם נאמץ את המודל הזה, לא נהפוך לשווייץ. נהפוך לישראל כפי שתמיד חלמנו שתהיה - מדינה יציבה, מאוחדת, דמוקרטית באמת.