כשכתבתי על השיחות בין שי וטראמפ והמשמעות האסטרטגית של המנוף הסיני במינרלים נדירים וחומרים קריטיים, כתבתי שיש כאן הזדמנות היסטורית לישראל. התבקשתי לפרט - אז הנה זה בא.
מאחורי הכותרות על עימותים גיאופוליטיים, סנקציות ומלחמות סחר, נבנית בשקט מערכת עולמית חדשה, והיא נבנית סביב הטכנולוגיות שמגדירות את הביטחון הלאומי במאה ה-21. קל לסמן את נושא הבינה המלאכותית או השבבים שמקבלים את רוב ההייפ התקשורתי, אבל בפועל מדובר במערכת עמוקה מאוד ורחבה מאוד של שרשראות אספקה ויצירת ערך.
המרוץ החדש איננו רק על שבבים, בינה מלאכותית או זמינות אנרגיה בתצורתם הסופית, אלא על שרשראות האספקה שמזינות את כל אלה, וביניהן המינרלים, החומרים והטכנולוגיות שמאפשרים לייצר, להניע ולאגור אנרגיה. ביטחון לאומי, כלכלה וטכנולוגיות - גם אזרחיות - כרוכים זה בזה בקשר בלתי ניתן לניתוק.
ממש עכשיו נבנות מחדש שרשראות האספקה של העתיד: מיפן ועד הודו, מארה"ב ועד גרמניה, וגם דרך המזרח התיכון - מדינות משקיעות מאות מיליארדים בבניית מערכות ייצור חסינות, אמינות ובלתי-תלויות בסין. זו הסיבה שמצד אחד הכוח שסין הציגה במו"מ עם ארה"ב דרך שליטתה בחומרים הקריטיים היה מרשים מאד, אבל דווקא הנפנוף הכמעט מתגרה במדיניות הגבלות הייצוא שהציגה סין סימן אותה כחוליה המאיימת ביותר בשורת שרשראות אספקה קריטיות למדינות המתועשות והעשירות בעולם.
דווקא כאן נפתחת לישראל הזדמנות יוצאת דופן.
העולם לא מחפש רק עוד מפעלים או עוד מכרות. אלה חשובים מאוד - בהחלט - ורואים זאת בשרשרת ההסכמים שחותם ממשל טראמפ בנושא, אבל לבדם הם ישמשו רק להדבקת פערים מסין, שממשיכה לתקצב ולהשקיע בביסוס יתרונה האסטרטגי בפרקטיקות הקיימות. המפתח לחזרת הדומיננטיות לצד של ארה"ב ובעלות בריתה טמון בחדשנות שמשנה את המשוואה.
קפיצה מעל היתרונות הקיימים של סין דורשת את היכולת הנדירה, הנכספת כל כך, של חדשנות בסיסית - היכולת לעשות את ה-0 ל-1. בתחום החומרים הקריטיים זה אומר לפתח תהליכים חדשים לעיבוד והפרדה, לגלות חומרים חלופיים, ליצור פתרונות יעילים, נקיים או חסכוניים יותר.
זה נכון גם לכל תחומי הטכנולוגיה הקריטיים האחרים שבלב התחרות הטכנולוגית הגלובלית - בין אם זה הגביע הקדוש של היתוך גרעיני ליצירת אנרגיה בלתי נדלית, מחשב קוואנטי יציב ורב-שימושים שישנה את יכולות המחשוב בסדרי גודל אדירים. אלו הטכנולוגיות שיגדירו מחדש את משוואת העוצמה הטכנולוגית, ובהשלכה - את הכוח הלאומי של המדינות. חלקן נראות כמו חלום רחוק ואולי לא מציאותי בטווח הקרוב, אבל יש להניח שרתימת יכולות הבינה המלאכותית במלוא עצמתן תאיץ תהליכים שנדמה היה שיימשכו שנים רבות.
זו צריכה להיות שעתה הגדולה של ישראל.
הנתונים הגבוהים יחסית של ישראלים זוכי פרס נובל ופרסים מדעיים אחרים, או בקרב יזמים מצליחים של חברות טכנולוגיה, אינם רק נתון סטטיסטי מעורר גאווה. הם, לצד האתוס של יזמות, לקיחת סיכונים וחשיבה מחוץ לקופסה, מעידים על האיכות הנדירה הזו - בדיוק זו הנדרשת - שארה"ב וכל העולם המפותח צריכים עכשיו יותר מתמיד.
עם מוסדות מחקר וחוקרים מובילים בעולם בננו-טכנולוגיה, כימיה והנדסת חומרים, פריצות דרך במדעי המחשב ובבינה מלאכותית, ועם אקוסיסטם אדיר - מהטובים בעולם - של טכנולוגיה ויזמות, לישראל יש את כל הכלים כדי להפוך לאחת השחקניות הקריטיות ביותר ביצירת שרשראות האספקה החסינות והאמינות של הכלכלות המפותחות.
בהיותה חוליה הכרחית בהן, עצמתה הגיאופוליטית תגדל באופן דרמטי. קשה הרבה יותר לעשות חרם ודה-לגיטימציה על מי שלא רק יכולת ההגנ"א שלך תלויה בה, אלא גם היכולת לספק אנרגיה ביעילות, לשדרג את כוח המחשוב שלך או לייצר את המוצרים שעליהם נשענת הכלכלה שלך.
ההזדמנות של ישראל היא היסטורית, אבל החלון למימושה עלול להיות קצר משנראה. רתימת הבינה המלאכותית לעולם המחקר המדעי המתקדם עלולה להקטין את היתרון האיכותי של ישראל אם היא לא תוביל גם ברתימתה לצרכיה. הטרנד הנוכחי בכמה מהנושאים הטכנולוגיים החשובים ביותר איננו חיובי.
ישראל צריכה אסטרטגיה לאומית ברורה, חדה ומדויקת - שמשלבת בין מדע, טכנולוגיה, גיאופוליטיקה וביטחון לאומי במובנו הרחב. זה דורש תקציבים, מיקוד, מקצוענות ויכולת הוצאה לפועל - וזה דורש גם שותפויות בינ"ל חזקות, מבוססות אינטרסים ומשאבים משותפים.
הגיע הזמן להתעורר. עתיד הסדר העולמי והעוצמה הגיאופוליטית מתעצב בשנים אלו ממש, והוא מבוסס לפני הכל על טכנולוגיה. החמצת ההזדמנות הזו היא סכנה ממשית לעתידה של מדינת ישראל. ניצול ההזדמנות ורכיבה עליה יכולים להוביל אותנו למחוזות של חוסן ועצמה גלובלית שלא היו כמותם לישראל מעולם.