לילות הבדולח כבר 87 שנים מלווים את היהודי בכל מקום בו נמצא. 87 שנות שנאה, טינה, איבה, 87 שנות לילות חשוכים ומחשיכים בפינות אפלות רבות ברחבי העולם. 87 שנות לילות הבדולח של שנאה יהודית עתיקת יומין, שנאת היהודי כפרט וככלל, כבודד וכעם, בכל פעם בעצימות אחרת. 87 שנות לילות הבדולח השרירות וקיימות. בליל הבדולח הראשון שהתרחש בט"ז חשוון תרצ"ט, פעלו אנשי הקדמה ושוחרי התרבות, הליברלים הנאורים, אנשי הספר והמוזאונים, עוצמי העיניים בהתרגשות לשמע קונצרט, יצירה או סתם נעימת כינור, לפגוע ביהודים, בבתי הכנסת שלהם, בעסקיהם, במוסדותיהם, בבתיהם, פעלו ביעילות של מכונות רעל משומנות בשנאת יהודים בהם ראו תתי אדם. והיהודי שואל מאז, כבר 87 שנות לילות הבדולח את השאלה "מה השתנה" ומשיב, "בכל דור ודור". ואכן דבר לא השתנה. האנטישמיות מרימה ראשה בראש חוצות, במרכזי ערים ולאור יום, קריאות השנאה לצד הפגיעה ביהודים היו לשגרה. עדיין אחרי 87 שנות לילות הבדולח שנאת יהודים מבעבעת במוזאונים, בקונצרטים, במגרשי כדורגל, בתחרויות ספורט, באולמות מופעים, במסעדות וברחוב, בהשחתת בתי עלמין בהחרמת יהודים במוסדות אקדמיים, בהסתה נוראה ברשתות החברתיות ובקמפוסים באוניברסיטאות. האנטישמיות ניעורה בעוצמה כי היא מעולם לא נעלמה, גם אם סיפרנו לעצמנו סיפורי בדים על עולם חדש, עולם בלי אנטישמים ונושאי דגל הנאציזם. בעשור האחרון נרשמה עלייה חדה באירועי אנטישמיות מדווחים, באופן פרדוקסלי, השיא נרשם מאז טבח שבת שמחת תורה, הטבח השני בעוצמתו לשואת יהודי אירופה. לפי נתונים עדכניים שפרסמו ארגונים העוסקים במדד האנטישמיות, כמו הליגה נגד השמצה, הוועד היהודי-אמריקני וארגון ה-OSCE מאז הטבח נשברו כל השיאים ההיסטוריים וחזרנו לימי 1938. כתובות נאצה ברחובות, דגלי צלב הקרס, מצעדי מועל יד, תקיפות יהודים וקריאות להשמדת המדינה היהודית על יהודייה. המדינות המובילות היום בלילות הבדולח על סטרואידים הן: ארה"ב, צרפת, בריטניה, גרמניה, קנדה, אוסטרליה, הולנד, בלגיה, שבדיה, דרום אפריקה, ספרד, אירלנד וארגנטינה, לפי הסדר הזה. גם היהודים הפתאים שביקשו לבדל בין שנאת היהודים העתיקה לבין התנגדות למדינת ישראל מבינים כי האנטישמיות היא אם כל השנאה היהודית על צורותיה, הטיותיה וגלגוליה. שנאת היהודים החלה עוד הרבה לפני שחוזה המדינה נולד, לפני שקמה מדינת היהודים, לפני שחייל יהודי עמד על המשמר, לפני שהומצא העם המכונה פלשתיני, לפני הכיבוש. לילות הבדולח מתעצמים כבר 87 שנים. לא רק רעש הזכוכיות המתנפצות, לא רק הרוחות הרעות הישנות מנשבות במלא עוזן באירופה ובארה"ב. לא רק שנאת היהודים הקלאסית, במימון עצום של מדינות שונאות יהודים בגלוי ובסמוי. פשט המנהג בישראל ובקהילות היהודיות בעולם, בכל שנה בערב ליל הבדולח, מאירים את בתי הכנסת באור יקרות למשך הלילה כולו כמו אומרים אתם באתם להחשיך ואנו מאירים את העולם, אתם השנאה ואנחנו האהבה, אתם המוות ואנחנו החיים. לצד הלכידות היהודית העולמית, לצד הערבות ההדדית, לצד ההבנה כי עשיו שונא ליעקב והאנטישמיות מלווה את עם הנצח מיום עמדו על בימת ההיסטוריה, חובה עלינו להוביל את התיקון העולמי בעשייה בינלאומית של חינוך והסברה, העמקת לימודי השואה בעולם, בהסברה דיגיטלית עצימה, בשילוב תביעה ממדינות בהן ליל הבדולח נמשך כבר 87 שנים לחוקק חוקים נגד האנטישמיות וחשוב יותר לאכוף אותם, במלחמת חורמה בארגוני ליל הבדולח ובממשלות המממנות את ליל הבדולח. 87 שנים לאחר ליל הבדולח הראשון, יהודים בעולם חרדים לגורלם, מסתירים סממנים יהודיים, בינהם המתחילים למכור נכסיהם לקראת עלייה לארץ חמדת אבות. שבים הביתה, מותירים את מקל הנדודים בגלות הדוויה, לילות הבדולח מתארכים, החושך מכסה שוב כבימי הסופה והסער את העולם ואור גדול עולה ממדינת היהודים, מהפנסאים של העולם. האור היהודי שלעולם לא יכבה.