ב-14 בספטמבר 2023, קבוצת "יוצאות ויוצאי שבכ להגנת הדמוקרטיה" פרסמה את ההודעה הבאה באיקס: הקשיבו היטב לדבריה החשובים של אורלי בכירה בשב"כ לשעבר מול ביתו של [אבי דיכטר] - חולשת השיסוי מול עוצמת האיחוי! שנה טובה. להלן תוכן נאומה של אורלי, בכירה לשעבר בשירות הביטחון הכללי (שב"כ) מול ביתו של אבי דיכטר, שר החקלאות וביטחון המזון, ב-13 בספטמבר 2023: שלום, ערב טוב. שמי אורלי. לפני כמה ימים כשנפגשנו כאן עלתה סוגיית העדות. היה משהו עם טריפוליטאים, וחשבתי לעצמי שאם הייתי צריכה להגיד מאיזה עדה אני, אז הייתי קצת מסתבכת, כי יש בי מיזוג גלויות מתימן, מפרס, ספרדים של מאות שנים בטבריה, פולין, הונגריה, אוקראינה, ובטח שכחתי עוד איזה פזורה. אבא שלי היה ניצול שואה. הוא עלה לישראל ב-1947 בגיל 12, כשהוא בקושי יודע קרוא וכתוב. הרכוש היחיד שהיה לו היו הבגדים שעל גופו. אימא שלי גדלה בשכונת שעריים ברחובות, שהייתה שכונה של פועלים עולי תימן. הם נישאו והביאו לעולם ארבעה ילדים. הילדות שלנו הייתה מטובלת בצליל השפות של הסבתות, יידיש ולדינו. מלאה בריחות ובטעמים, בתרבות מגוונת ושירים. מצד אחד הסרט הערבי ביום שישי עם סבתא שושנה, ומצד שני שירים ביידיש של סבתא רחל. מעולם לא הטריד אותנו להגדיר מאיזה עדה אנחנו. קצת קשה לחשב את כל השברים האלה, את השש עשריות והשמיניות וכאלה. חונכנו לעבודה קשה, לרכישת השכלה, ולבנות את חיינו במו ידינו. מגיל צעיר היה ברור לי שארצה לעסוק בחיי הבוגרים בעשייה משמעותית למען המדינה. כדור שני לניצול שואה, גדלתי על אהבת הארץ ועל ההבנה שאין לנו ארץ אחרת, וההצטרפות שלי לשירות הביטחון הכללי הייתה מימוש של הדרך הזו. הקמתי גופים משמעותיים בתוך הארגון, ממש סטארט-אפים שהצילו בהמשך הדרך לא מעט חיי אדם, והרגשתי בכל יום משמעות וחשיבות רבה בדרך שבחרתי. בחלק מהשנים, יום העבודה שלי נע בין 14 ל-16 שעות. היו רצפים של יומיים או שלושה שלא ראיתי את הילדים. המחיר היה כבד, אבל ההבנה שמה שאני עושה חשוב ותורם לביטחון המדינה, דרבן אותי להמשיך הלאה. שירתתי 25 שנה בשירות הביטחון הכללי. לא פשוט לי לעמוד כאן היום מולכם ולדבר. חונכנו להיות מגן ולא יראה. אבל אני מרגישה שהתקופה שאנחנו נמצאים בה מחייבת כל אחת ואחד מאיתנו לצאת מאזור הנוחות ולפעול. היום אני גאה להיות חלק מקבוצה של 800 פורשי שב"כ להגנה על הדמוקרטיה. והנה אנחנו עובדים כאן היום ליד הבית של [שר החקלאות וביטחון המזון] אבי דיכטר. את דיכטר פגשתי בתחילת דרכי בארגון, כשהוא כבר היה בתפקיד ראש השירות. יצא לי להשתתף במספר דיונים בראשותו, אבל יש מפגש אחד שהכי זכור לי איתו. אחת לתקופה הוא היה מכנס קבוצה של מנהלים צעירים ממגוון מקומות בארגון, ויושב איתה לשיחה בלתי פורמלית, ושואל אותם קצת על עצמם והמשפחה, איך הם מרגישים בארגון, דברים שחשוב שהוא יכיר, דברים שרוצים לשפר. באחד המפגשים האלה גם אני השתתפתי. אני זוכרת שהוא דיבר איתנו בגובה העיניים, הרגיש שאכפת לו, ושהוא באמת רצה לשמוע. הייתי ממש שמחה להשתתף בעוד שיחה כזו היום. רק שהוא כנראה היה פחות רוצה להיפגש ולשמוע. הייתי מספרת לו שהילדים כבר גדלו. טל הבכורה שלי הייתה צריכה לטוס עד ארה"ב לקולג' כדי לשחק כדורגל, כי כדורגל נשים בארץ לא מפותח, ועם סדר העדיפות של הממשלה, אז אין הרבה למה לצפות. ובכלל הייתי מספרת לו שבתקופה הזו לא פשוט בכלל לנשים בארץ. הממשלה הזאת מנסה לצמצם את הנשים. היא מסבירה לנו שהכי טוב לנו בבית. שמים אותנו מאחור באוטובוסים, אומרים לנו איך להתלבש ואיך לא, איך להתגרש, איך להתחתן. לוקחים לנו את הזכות על הגוף שלנו, למשל בנושא הפלות. אומרים לנו באיזה תפקיד אנחנו יכולות לשרת בצבא ובאיזה לא. ואם כבר ירשו לנו להיות שם, אז שנגיד תודה, ובבקשה רק שלא נשיר. מגדירים לנו באיזה שעה או יום מותר לנו לרחוץ במעיין עם המשפחה ובאיזה לא, ומבחינתם זאת רק ההתחלה. הייתי מספרת לו שפלג, הבן האמצעי, התחיל לפני כמה שבועות שנת שירות בכפר נוער בסיכון. הוא באמת מאמין שלכל ילד מגיעה הזדמנות, והוא שם כבר לעזור. ואני חרדה לחשוב מה יהיה בו עוד שנה כשהוא יתגייס לצה"ל. לאיזה צבא הוא יתגייס? מי הממשלה שתשלח אותו למשימות? הממשלה שמרבית החברים בה לא שירתו בצבא. ממשלה לא רציונלית שמקדמת מדינת הלכה משיחית ומושחתת. ממשלה שקוראת למי ששירתו ורוצים דמוקרטיה, סרבנים, אנרכיסטים, שמאלנים, וביד השנייה רוצה לחוקק חוק שהופך את הסרבנות של החרדים ללגיטימית. האם אני יכולה לסמוך עליהם ולהפקיד את הילד שלי בידיים האלה? [ילד בקהל: לא]. אתה צודק. אתה ממש צודק, חמוד. לאורך שנים, ובלא מעט מהמלחמות, היינו בנחיתות מספרית. לא תמיד הייתה לנו הטכנולוגיה הכי מתקדמת בסביבה, אבל האמונה שזה הבית שלנו ואנחנו נלחמים עליו, היא זו שהביאה אותנו בכל פעם לניצחון בלתי נתפס. אנשים היו מוכנים להיהרג למען המדינה, כי הם האמינו. האמינו במדינה, בערכים שלה, האמינו בשרשרת הפיקוד, מהצבא ועד הדרג המדיני. והממשלה הכושלת הזאת, שמשתלחת בצבא, בשב"כ ובשאר זרועות הביטחון, הצליחה לשבור את הדבר היקר הזה. התחושה היא שבקרוב לא רק המילואים יסרבו להתנדב, אלא גם צבא הקבע יבחר לא להמשיך לשרת, ובסוף זה גם יחלחל לצבא הסדיר. הייתי מספרת לו שיובל הקטנה, שעומדת פה ממש מולי, עלתה השנה לכיתה יא', ואני רואה את מערכת החינוך והלב נחמץ. אני רואה איך הממשלה דורסת את החינוך הממלכתי, איך היא מנציחה את הבורות ומתקצבת את החינוך החרדי, ומייצרת דור שלא למד לימודי ליבה, ולא יוכל להשתלב בעתיד בשוק העבודה. והכיתות בבתי הספר החילוניים ימשיכו להיות עם הרבה יותר תלמידים בכיתה מאשר בחינוך הממלכתי דתי. והתקציבים לכל תלמיד בחינוך החילוני יהיו נמוכים משמעותית ביחס לתלמיד בחינוך הממלכתי דתי, למרות שאני משלמת מיסים, המון מיסים. וזה לא מסתיים רק בתקציב. המינויים במערכת החינוך והאג'נדה, ההדתה, ההחדרה של תכני פורום קהלת לספרי הלימוד, החינוך מחדש שמנסים לכפות על ילדינו שהיו לדעתם במערכת חינוך פרוגרסיבית, פלורליסטית וליברלית מדי. ואני באמת לא מצליחה להבין מתי הם מתכוונים לעצור. ואז דיכטר, אחרי שסיפרתי לך על הילדים שלי, ואיך המצב במדינה משפיע עליהם, היינו עוברים לשאלה מה יש לשפר בארגון, במדינה שלנו. הייתי עונה לך שהעם נפלא, ולא צריך לגעת, תראה איך אכפת לו, איך הוא יוצא לרחובות, איך הוא התעורר מהנמנום העמוק שהוא היה בו, ואיך הוא נלחם על הדמוקרטיה. רוב העם, גם מי שבחרו בכם, מתנגדים באופן נחרץ למהלכים של ממשלה שאתה חבר בה. אם כן, אולי צריך לשפר את הזרוע השופטת? נכון, היא לא מושלמת. אבל היא כרגע, הדבר היחיד שעומד בינינו לבין הפיכתנו לדיקטטורה משיחית מושחתת שמתנהלת על-ידי אנשים חסרי כישורים, ניסיון ויכולת. בג"ץ והיועצים המשפטיים הם החוצץ בינינו לבין 225 חוקים שנמצאים בתהליכי חקיקה שונים ומובילים כולם לדרך שאף דמוקרטיה לא חזרה ממנה. כנראה שמה שהייתי אומרת לך זה שצריך לשנות את הממשלה. אתה באמת מרגיש נוח לשבת באותו שולחן ממשלה עם אנשים שהורשעו בפלילים, בטרור? אנשים שהכרת בעבר, כי היית ראש שב"כ ועשית הכל כדי שהם לא יוציאו לפועל את התוכניות שלהם? דיכטר, עוד לא מאוחר. הממשלה הזאת נשענת על רוב דחוק. מספיק האמיץ הראשון שיקום ויגיד: עד כאן, שלא יחשוב רק על עתידו בתנועת הליכוד, אלא יחשוב על טובת המדינה והעם, ויעצור את הטרללת. תחזור להיות המנהיג הנערץ שהיית, תחזור להיות איש של אנשים קשוב ואכפתי, תראה את כל מה שקורה מסביבך ותבין שבידיים שלך לעצור את זה, לעצור את הרכבת הדוהרת באין כניסה, ישירות לתהום. ואנחנו, אנחנו נמשיך לעשות כל מה שמותר במסגרת החוק. נמחה ונשפיע בכל דרך אפשרית, כי באמת שאין לנו ארץ אחרת. ובסוף, ברור שננצח, כי גם אם הדרך תהיה קשה ורצופת מכשולים, אנחנו לא נוותר. ישראל תישאר דמוקרטיה. תודה. [סימוכין]