המלחמה בת שנתיים רוויה בתאריכים מכוננים אבל שניים בולטים מעל כולם וייזכרו ככאלה: 7 באוקטובר 2023 היום לדראון עולם בו התרחש האסון; 9 בספטמבר 2025, היום בוא המלחמה הגיעה לקיצה הלא פורמלי והלא מתוכנן. לאחר התאריך הראשון הגיע לישראל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן והכריז קבל עם ועולם Don't בכוונו כלפי מי שעלול היה לנצל את שעתה הקשה של ישראל. זו הייתה זריקת עידוד חשובה שלוותה בחודשים הבאים בסיוע צבאי אמריקני מאסיבי שעזר לנו לקום מהקרשים ולהחזיר מלחמה שערה.
קורות התאריך השני מורכבות יותר. ביום זה החליט בנימין נתניהו בניגוד לדעת בכירים במערכת הביטחון לפגוע בראשי החמאס החיים בדוחה: "רבי המרצחים של החמאס הותקפו בבירת קטר דוחה לאחר שנוצרה הזדמנות מבצעית ייחודית לסכל אותם... נגמרו הימים שראשי הטרור יהנו מחסינות במקום כלשהוא. אני לא אתן לחסינות כזאת להתקיים למרצחי עמנו." כאשר אמר זאת טרם נודעו תוצאות ההפצצה ונתניהו יצטער במהרה על שהזדרז להתהדר במבצע.
למגינת ליבו ההפצצה לא השיגה את יעדיה אבל עוררה את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפעילות מואצת למנוע הרחבת זירות המלחמה שתותיר במעלה הדרך את נתניהו מאחור ותאלצו לדדות בעקבותיו. בדרכו טראמפ קבע Don't כלפי ישראל בלי לבטא את המילה המפורשת: בפגישתם בחדר הסגלגל הוא אילץ את נתניהו להתנצל פומבית בפני ראש ממשלת קטר. כעבור ימים ספורים החליט להעניק לקטר מטריית הגנה צבאית ובכך הבהיר בלא מילים לנתניהו את הטעות הקשה שעשה בהפצצה.
החסינות שנתניהו הבטיח לקחת מראשי החמאס "הוחזרה" להם על-ידי טראמפ. מכאן המשיכו העניינים לנוע קדימה במהירות: טראמפ פרסם את תוכניתו להסדר בעזה בשני שלבים כאשר הראשון מחייב את שחרורם של 48 החטופים האחרונים כולל החללים. הקמת החמ"ל האמריקני המבצעי בקריית גת שתפקידו ליישם את התוכנית בשטח הבהירה כי עתידה של עזה נתון מעתה בידיים אמריקניות. המלחמה הגיעה לסיומה בלא הכרזה פורמלית.
לכל בר-בי-רב בארץ ובעולם ברור כי החלל שנתניהו הותיר לאורך כל ימי המלחמה בנוגע ליום שאחרי בעזה התמלא על גדותיו על-ידי טראמפ. נתניהו למד זה מכבר כי חנפנות ודברי שבח והלל הם אצל טראמפ רפרטואר קבוע אבל לא הפנים שאצלו זה לא בא במקום תכלס בפוליטיקה כמו בעסקים. בעניינים אלה טראמפ לא לוקח שבויים. למרות שהמציאות התהפכה מעל ראשו, נתניהו מתעקש להמשיך להפיץ את המסר כי החזרת החטופים והמשך לשלב השני בתוכנית טראמפ נעשים בתיאום עימו בלא כיפוף ידיים. זו דרכו הישנה לשדר למקורביו ובעיקר לבייס כי הוא עדיין יושב זקוף על אוכף הסוס.
ההשלכות של ההפצצה בדוחה לא זכו להבלטה בתקשורת ומותר להעריך כי נתניהו ושופרותיו לא מצטערים על כך. אבל עם עצמו הוא ודאי מבין כי ההחלטה להפציץ הייתה בדיעבד טעות קשה בשיקול דעת ("גשר אחד רחוק מדי") שהרסה את אסטרטגית המלחמה של נצחון מוחלט. שלא במפתיע איש מאלה שחיים על-פי מוצא פיו לא ביקש הסברים, הבהרות, תובנות כיצד זה קרה. בכל אופן לא בפומבי. לעומתם, מיליוני אזרחי ישראל המתנגדים למדיניותו אמורים לראות בהפצצת דוחה את נקודת האור שהבזיקה יש מאין כי אחרת עלולים היו להימצא ממש בימים אלה מול שידור ההודעות על הותר לפרסום ואזעקות בעקבות טילי החותי'ם. גם סוגיית החזרתם של 44 חטופים חיים וחללים (ארבעה נותרו עדיין מאחור) הייתה ממשיכה להיות תלויה מנגד ורחוקה מפתרון. העובדה שאת חירותם החטופים ומשפחותיהם חייבים למנהיג זר היא עוד חזיון שמעולם לא נחזה במלחמות ישראל.
וגם זאת: בפרסום תוכניתו טראמפ הוציא עבור ישראל את הערמונים מהאש כי מאז קיומה נותרה עזה קוץ בבשרה. בצרפו לתוכניתו עשרות מדינות אחרות עשה טראמפ מעשה של בינאום רצועת עזה ובכך הפך את בעייתה הפרטית של מדינת ישראל גם לבעייתן של מדינות אחרות, בשלב זה עדיין רק ברמת הכוונות.
לכאורה, כל ישראלי אמור לברך על התפתחות זו. סופסוף יש הבזקי אור בקצה המנהרה הארוכה. אבל לא. יש ישראלים הסוברים כי רצועת עזה כולה או חלקה היא טריטוריה המצדיקה חזרה להתיישב בה. בינאום לא נמצא בלקסיקון שלהם. אלה הם שותפיו האידיאולוגיים של נתניהו המתחזקים את ממשלתו. הוא אולי מנסה להרחיק עצמו מהאידיאולוגיה הזו אבל בו בזמן לא יכול להדחיק את המחשבה הטורדנית שבקצה המנהרה עשויה להימצא במקום החמאס ישות פלשתינית אחרת שתשלוט ברצועה. נתניהו שחשב כי החמאס היא ישות כזו עד שהסתבר לו בדם ואש כי זו מפלצת רצחנית, עלול למצוא עצמו מול מציאות אותה דחה וסיכל מכל וכל במשך שנים. מכאן לא מופרך להניח כי הוא לא יצטער אם תוכניתו של טראמפ תעלה בשלב כזה או אחר על שרטון ותתפורר.
כידוע, בכל האמור במזרח התיכון קשה להעריך ולנבא, בעיקר את העתיד. אולם אם תוכנית טראמפ בכל זאת תקרום עור וגידים תוך דילוג על מהמורות ומכשולים כפי שמזדקרים בשלב זה, כי אז נתניהו ייאלץ בעל כורחו להכיר כי שני התאריכים הנזכרים לעיל ישמשו ציוני דרך בוהקים לכשלון הבנתו האסטרטגית את הסכסוך הישראלי פלשתיני גם לאחר כהונה כראש ממשלה של כמעט 20 שנים. אגב, להערכה זו לא דרושה ועדת חקירה ממלכתית.