הרצוג, תחשוב טוב לפני שאתה מעניק חנינה לבנימין נתניהו. תחשוב טוב. איש לא לוחץ עליך. גם אם נראה שדונלד טראמפ נזקק לזה כאוויר לנשימה, עדיף שתחשוב היטב לפני שתחון את נתניהו. תזכור של מי היה הרעיון לחון את עצמו. תזכור מה קרה מהיום שאביחי מנדלבליט הגיש נגדו כתב אישום, יום שבו שום מנהיג בישראל, מעולם, לא עמד מול דבר דומה. זה לא מעשי האונס של משה קצב; זה משהו אחר לגמרי, עמוק יותר, מסוכן יותר. האם לא רק תחון אותו, אלא גם תשחרר אותו מפרשת הצוללות ומאחריות מלאה למלחמה הנוראה שעדיין מתחוללת כאן, כפי שהוא אינו מפסיק לטעון? הרצוג, האחריות על כתפיך כבדה יותר מכל חנינה שניתנה כאן אי-פעם. כי כאן לא מדובר רק באדם. כאן מדובר במדינה שכבר שנים נקרעת בין נאמנות עיוורת לבין מבט מפוכח על המציאות. אם תחתום, לא תחון אדם אחד. זה לא ייעצר רק בזה. חתימתך תכסה בבטון את כל מה שהמדינה הזו ניסתה במשך שנים לחשוף. איך מנגנוני שלטון הפכו לכלי שרת בידיו; איך מערכות מקצועיות נדרסו בזו אחר זו; ואיך החלטות גורליות התקבלו לא מתוך שיקול דעת, אלא מתוך הישרדות פוליטית. אל תיתן להיסטוריה לכתוב ששוב נכנענו. אל תיתן לדורות הבאים לשאול איך ייתכן שמדינה שלמה שכחה את משמעותן של המילים דין וחשבון, אחריות, וממלכתיות. כי ברגע שתחתום, לא רק תבטל משפט. תבטל גם את מה שנשאר מהאמון הציבורי במוסד הנשיאות וכמובן בך. ואולי חשוב מזה: תבטל את ההבדל בין צדק לבין מחילה. הרצוג, זה הרגע שלך לומר: עד כאן. זה הרגע שבו המדינה זקוקה לנשיא, לא לשופט-על ולא למנקה-אבק מהיסטוריה מעוותת. לפני שאתה חותם, תחשוב מה יישאר אחרי שהדיו יתייבש.