כאב לי לקרוא בעיתון הארץ את הכתבה של עופר אדרת על לכתו לפני כחודש של אדם שמאד אהבתי, אליהו קומאי, הנושא את התואר ד"ר לפיזיקה, שנפטר בגיל 93 עקב שריפה שפרצה בדירתו. אודה. שזה היה לי יום קשה להתוודע מקריאה בעיתון, שלפני כחודש הלך לעולמו אדם אהוב בגיל 93, ספורטאי מחונן ואיש מדע מחונן, הפיזיקאי ד"ר אליהו קומאי. בקיץ של 1955 בקיבוץ יד חנה היו חתונות רבות. אליהו קומאי, יליד הארץ, שגורש מקיבוץ נחשון בהרי יהודה כי הצטרף לחטיבת השמאל בהנהגת ד"ר משה סנה, שפרשה ממפ"ם, התחתן עם אסתר (אסתי) ילידת מצרים, שגורשה מקיבוץ יראון בגליל העליון, כי "חטאה" באותו עוון. גם אני, יליד הארץ, זכיתי באותו קיץ לשאת את ילידת בולגריה אסתר (אתי), חברתי לחיים עד היום. בקיבוץ יד חנה, שזכה לשם הקיבוץ הקומוניסטי, התקבצו כל המגורשים מקיבוצי השומר הצעיר והקיבוץ המאוחד. הייתה לי הזכות לעבוד כשנה בקיבוץ יד חנה ברפת, אותה ניהל במסירות רבה אליהו קומאי. אליהו לא היה הולך לרפת, הוא היה רץ לרפת ועורך כמה סיבובי ריצה סביב הרפת לפני שהתחיל לחלוב את הפרות. הוא חזר מיום עבודה קשה בריצה לחדר האוכל. אלינו קומאי הרבה לרוץ יחף בשבילי קיבוץ יד חנה. אודה, שאהבתי מאוד את אליהו הצנוע, שמיעט לדבר והרבה לעבוד, לרוץ וגם להיות פעיל בכל פעילות פוליטית שארגן קיבוץ יד חנה. בשנה בה הייתי חבר בקיבוץ יד חנה פגשתי אדם שתקן, שהיה פצצת אנרגיה של עבודה ברפת, שתבעה ממנו שעות רבות של עבודה מעל הנדרש מיום עבודה רגיל של חבר קיבוץ. הוא היה איש עבודה וגם פצצת אנרגיה של ריצה, שלא ויתרה על קילומטרים רבים של ריצה כל יום. ב-1952 כשלוש שנים לפני הצטרפותו ליד חנה השתתף במרוץ של הקפת הר תבור וזכה במקום ה-12. אליהו קומאי - אבא של עופר בן השנה, שכל אימוניו היו בריצה סביב הרפת ובשדות קיבוץ יד חנה עד הגבול הסמוך לטולכרם, הפתיע מאוד בשנת 1957 במכביה החמישית, כשזכה במקום הראשון בריצת 10 ק"מ. זו פעם ראשונה, שאתלט ישראלי זכה בתואר אלוף המכביה בריצה למרחק של 10 ק"מ. זכיתי לראות לפני כ-68 שנים את הרפתן שלי, רכז הרפת האהוב עלי מקיבוץ יד חנה, זוכה בתואר אלוף המכביה באצטדיון המכביה ברמת גן. היינו גאים בו, שהשאיר במרחק רב את כל מתחריו. לפני 23 שנים, כשחגגו לו את יום הולדתו ה-70, הוא היה ידוע כאחד המשתתפים הקבועים במפעל הספורטיבי של הקפת הר תבור, הוא השתתף ב-50 הקפות של התבור וגם החזיק בתואר של שיא, שאיש עוד לא שבר אותו לבני 50 בריצה של 10 ק"מ. הריצה ועבודה המדעית בתחום הפיזיקה באוניברסיטת תל אביב השתלבו בחייו של אליהו קומאי. הוא השתתף ב-20 מירוצי מרתון. עד גיל 62 נהג לרוץ 6 פעמים בשבוע. היו ימים שרץ 15 ק"מ ביום. ייצג בכבוד רב את ישראל בריצת מרתון באיטליה, באנגליה, בגרמניה ובדטרויט בארה"ב. בריצה ראה אמצעי לשמור על הבריאות. בנו עופר, שנולד ביד חנה הוא מתמטיקאי, הממשיך את דרכו של אביו כבן למשפחת אלופים. הוא זכה פעמיים באליפות העולם לפתרון בעיות בשחמט ובשנת 1957 זכה באולימפיאדה למתמטיקה במכון ויצמן. מלוות אותי ברגע זה שתי תמונות. האחת, כשאליהו קומאי כבר לא היה חבר ביד חנה, בשנת 1962 במכון ויינגיט הוא שבר את השיא הישראלי בריצת 10 ק"מ. הישג שזיכה אותו בכותרות בסרטים של "יומני הכרמל" בשידורי "קול-ישראל" ובעיתונות המקומית. אני נוצר את התמונה, שאליהו מאיר אותי ב-12 בלילה, כי הפרה, הנושאת את השם כוכבה, עומדת להמליט. אני הולך לרפת ואליהו רץ לרפת. בתום ההמלטה והסידורים הנדרשים. הוא אומר לי שלום ורץ עד המושב צור משה וחזרה מרחק הלוך ושוב. להערכתי, הוא רץ באותו לילה כ-15 ק"מ וכעבור כשעה-שעתיים מנוחה בחדרו, פצצת האנרגיה השתקנית, חוזרת לחליבת בוקר. איפה יש אנשים כמו ד"ר אליהו קומאי. אני אוהב את האנשים הטובים רבי העשייה ההולכים ומתמעטים, ומשאירים אותי עם ההתלהמות המחרידה של איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ, המנווטים את בנימין נתניהו למדינה, שמאבדת את כל היפה שנבנה כאן לעבר מציאות חיים חשוכה. צר לי להיפרד מדמות שמאד אהבתי בשנה שעבדתי תחת ניהולו ומהפגישות המאד המעטות שהיו לי איתו. יש שיזכרו אותו על כך שהוא החזיק בשיא עולמי ובתוצאה הטובה בעולם לגילו בריצת מרתון בנעלי ספורט פשוטות ללא תוספות אנרגיה שנטלו מתחריו. אני אזכור תמיד את השתקן, שנעים לשמוע ולשוחח עם הממעט לדבר שניהל למופת את הרפת בקשיים הרבים שנכפו עליה על-ידי המוסדות שהחרימו את יד חנה.