זוכרים את האנשים האחרים? אלו שאינם אדוני הארץ, אלו שמורמים מעם, אלו שאינם עומדים לדין, אלו שאין מוגש נגדם כתב אישום, אלו שאינם שווים בפני החוק, אלו שהם אתרוגים העטופים בבדי פשתן ונתונים בקופסת זהב, אלו שהאכיפה עבורם היא המלצה, אלו שבטוחים שהם האנשים האחרים. כל הזכויות על "האנשים האחרים", רשומות על יאיר לפיד אשר בדיוק לפני 20 שנה בעת גירוש יהודי גוש-קטיף וחורבן הקהילות היהודיות, היו יהודים שביקשו למחות על הגירוש והעקירה, חסמו כביש, ויאיר לפיד כתב אז כי יש לסלקם מהכביש תוך שלוש דקות, כשעומת עם האמירה הזו ביחס לשורפי הכבישים, חוסמי הנתיבים למשך שעות, אנשי מחאת קפלן אמר כי המדובר באנשים אחרים. ומאז היה ביטוי זה למשל ולשנינה, למופת של יהירות, ניכור וניתוק. לאנשים האחרים הצטרפה באחרונה האחות הגדולה, "ימים אחרים" התקנאה סוזי נבות ביאיר לפיד וביקשה להטביע אף היא יגונה וחותמה בלשון העברית והמציאה את צמד המילים המתחרה או המשלים, ימים אחרים. נבות, המתנאה בתואר פרופ' וסגנית נשיא המכון לדמוקרטיה של, קבעה בפנים קפוצות, בטון סמכותי, עם שבעה סימני קריאה כי ימים אלה בבית המשפט העליון הם ימים אחרים. נבות, מזועזעת לא מהרקב הנורא שנחשף כי פשה במערכות המשפט השונות, ולא מהתנהלות חלק מראשי מערכת המשפט, שייחלנו שיעשו ענבים ועשו באושים, הפכו את המשפט למשפח. סוזי מזועזעת מזכות המחאה של לוחמים שהעלילו עליהם עלילת דם ומחו בבית המשפט העליון, מביעים את כאבם ותסכולם, מזועזעת מהרפיון וההכלה של שופטי בית המשפט העליון השמרנים, כלפי נבחרת ציבור המביעה דעתה, שאינם פועלים כמו שופטי עליון אחרים לסכור את פיהם, להזעיק את משמר המשפט, לגרור הורים שכולים ונבחרי ציבור בציציות ראשם אל מחוץ לאולם. אלו ימים אחרים, קוננה סוזי ותוגה נשמעה בקולה, מתקוממת נגד התנהגות השופטים השמרנים אשר העזו להכיל את התנהלות המשפט. אכן ימים אחרים. הגיע הזמן לתיקון, הגיע הזמן לשוויון בפני החוק, לזכות המחאה וחופש הביטוי. הגיע הזמן לאכיפה שווה, הגיע הזמן שהצדק ייראה וייעשה, הגיע הזמן שכולם יהיו אנשים, לא אחרים לא שונים, לא בעלי זכויות יתר, לא מורמים מעם. הגיע הזמן שכל הימים יהיו ימים, סתם ימים, ימים של שגרה, ימים של חולין, ימים של קודש, ימים של 24 שעות, ימים של זריחה ושקיעה, ימים של בין ערביים, ימים. הניתוק, הניכור, התהום הפעורה בין חלקי החברה הישראלית באו לידי ביטוי בצמדי המילים המביעות את היהירות של מיעוט השולט במוקדי הכח, מיעוט המסרב להבין שבדמוקרטיה את השלטון מחליפים רק בקלפי, המתעקש להאמין עדיין שניתן להחליף את האנשים ואת הימים, סוזי ויאיר הם הפנים של התבונה האחרת.