אמנם, טורקיה הייתה שחקנית חשובה בהפעלת הלחצים על חמאס להסכים להפסקת האש באוקטובר ולשחרור החטופים הישראלים משבי הארגון. ב"פסגת השלום" שנערכה בשארם א-שייח בחודש שעבר אמר הנשיא דונלד טראמפ על ארדואן: "הוא תמיד שם כשאני צריך אותו". טראמפ רואה בארדואן דמות היכולה לפתור עבורו בעיות במזרח התיכון ו"לסיים מלחמות". את ההצלחה שבשחרור כל החטופים החיים הוא זוקף בין היתר למאמציו של ארדואן בנושא. לאנקרה מצידה יש תחושת דחיפות ביחס למעורבותה בעזה. ארדואן נסע לפסגת השלום והיה אחד מארבעת החותמים על ההסכם בסיומה. ימים ספורים לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, אנקרה מינתה "מתאם לסיוע ההומניטרי לפלשתין" שהיה בעברו ראש סוכנות ההצלה הטורקית ואף כיהן כשגריר. ארגוני סיוע טורקים כבר מציגים תמונות שבהן אנשים מטעמם, שאוחזים דגלי טורקיה, מסייעים בפינוי הריסות, בהגשת סיוע רפואי ובחלוקת מזון בעזה. בנוסף, ארדואן הדגיש שאוהלים לא מספיקים וכי לקראת החורף יש להעביר מכולות, ששימשו טורקים שבתיהם נפגעו ברעידת האדמה בפברואר 2023. מאז הפסקת האש טורקיה אף אירחה ועידה של שרי חוץ ממדינות ערביות ומוסלמיות, שעסקה ביישום השלב השני של תוכנית 20 הנקודות של טראמפ והתקיימו גם מפגשים פומביים בין נציגי חמאס לבין שר החוץ הטורקי וראש סוכנות הביון הטורקית. על-אף ההתנגדות הנחרצת של ישראל למעורבות חיילים טורקים בכוח הייצוב הבינלאומי שצפוי לקום בעזה, לא ניתן לומר שהרעיון ירד מהפרק ודווח שטורקיה מתכננת לשלוח כ-2,000 חיילים לרצועה. בזירה הסורית, החששות הישראלים המרכזיים הם מנוכחות צבאית טורקית במרכז ובדרום סוריה וכן ממגבלות על פעילות חיל-האוויר בשטח האווירי בסוריה. בעוד הנוכחות הצבאית הטורקית בצפון סוריה החלה כבר עם המבצעים הצבאיים שם ב-2016, הרי שרק אחרי הפלת אסד בדצמבר 2024 נעשו שאיפותיה של אנקרה לגבי יתר חלקי סוריה ריאליות. אילו היה זה תלוי רק באנקרה, כבר היו מוקמים בסיסים צבאיים שלה בסוריה. גם התנהלותו של נשיא סוריה, אחמד א-שרע, המנסה לגוון משענות, וגם פעילות מנע של ישראל, סייעו עד כה בהדיפת כוונות אלו של טורקיה. מבחינת ההשקעות הכלכליות הצפויות בסוריה, קיים חשש שחלק מנתיבי הסחר והאנרגיה שטורקיה מנסה לקדם שם צפויים לעקוף את ישראל באופן שייתכן שיסכן פרויקטים שישראל הייתה מעוניינת בהם, כגון אלו הקשורים לפיתוח המסדרון מהודו דרך המזרח התיכון לאירוה (IMEC).

לצד הדאגות מההתנהלות הטורקית, יצוין שדווקא ההתפתחויות בזירה הסורית מדגימות שטורקיה וישראל חוששות מעימות אווירי ביניהן. הנכונות של הצדדים לפעול בעזרת "קו חם", שנוסד בעקבות שיחות בין גורמים טורקים וישראלים בבאקו (בעידוד אמריקני), היא סימן מובהק לכך שהצדדים עדיין נרתעים מעימות ישיר. מעבר לכך, ההתקדמות של ישראל וסוריה לקראת הסכם ביטחוני, צפויה לתרום אף היא לרגיעה מסוימת בזירה הסורית גם בין ישראל לטורקיה. במזרח הים התיכון, המתיחות בין ישראל לטורקיה ניכרה בשנה האחרונה במיוחד בשתי זירות: קפריסין והמשטים לרצועת עזה. קפריסין פרסה בחודש ספטמבר את מערכת ההגנה האווירית ברק MX שרכשה מישראל. תגובותיה של טורקיה היו שליליות, והיו אף שהשוו את המצב למשבר שפרץ בין המדינות כאשר קפריסין נאלצה להעביר ליוון ב-1997 מערכת S-300 שרכשה מרוסיה בעקבות לחצים מצד טורקיה. סוגיית המשטים מלווה את יחסי ישראל-טורקיה מאז אירועי המרמרה ב-2010. במשט "הצומוד הגלובלי" באוקטובר השתתפו חברי פרלמנט טורקים וארדואן ציין בפני עיתונאים, כי עקב מקרוב אחר הצילומים שהגיעו מכלים בלתי מאוישים טורקיים שליוו את המשט. מבחינת יחסי הסחר, החרם הכלכלי שטורקיה הכריזה על ישראל במאי 2024 עדיין לא הוסר. מעת לעת, כולל לאחר הכרזת הפסקת האש, טורקיה אף פועלת ביתר שאת לאכיפתו. עם זאת, לאורך התקופה, סחורות המשיכו להגיע לישראל דרך מדינות שלישיות וסוחרים פלשתינים. העובדה שהיקף סחר משמעותי (בחודשים מסוימים אף כמחצית מהיקף הסחר שהיה קיים לפני החרם) נמשך על-אף ההגבלות, מעידה על העניין הרב בקרב אנשי עסקים בשתי המדינות לסחור ביניהם. זמן קצר אחרי תחילת המלחמה הפסיקו חברות התעופה של שתי המדינות לטוס ביניהן, ומאז לא חודשו הטיסות. לצד מוקדי המתיחויות הספציפיים בין טורקיה לישראל, לא ניתן להתעלם מההתעצמות הצבאית הטורקית. אנקרה זיהתה שלוש נקודות חולשה בצבאה ופועלת במרץ לפתור אותן, בפרט לאור הלקחים שהיא גוזרת ממלחמת 12 הימים בין ישראל לאירן. נקודת חולשה מרכזית היא הזדקנות צי מטוסי הקרב והצורך לרכוש מטוסי קרב חדשים. באוקטובר חתמה טורקיה עם בריטניה על עסקה לרכישת 20 מטוסי יורופייטר טייפון, והיא לקראת רכישת 24 מטוסי יורופייטר טייפון משומשים מאיחוד האמירויות ועומאן, על-מנת להתגבר על בעיית זמן האספקה הממושך של מטוסים חדשים. בנוסף, טורקיה מתקדמת בתחום של הגנה אווירית ושואפת לבנות מערכת "כיפת פלדה". היא הרחיבה משמעותית את הרגולציות הנוגעות לבניית מקלטים במדינה. לבסוף, כבר במהלך מלחמת 12 הימים התבטא ארדואן בדבר הצורך של טורקיה להצטייד בטילים לטווח בינוני ולטווח ארוך לצורכי הרתעה, ודווח בעיתונות שטורקיה פועלת לבניית מתקן לניסוי טילים בסומליה.

בה בעת, הסתכלות על אודות יחסי ישראל-טורקיה כמכלול, מועילה להבנת התמונה לאשורה. כך ניתן להבחין באותם היבטים שבהם האינטרסים של המדינות לא זו בלבד שאינם סותרים זה את זה, אלא אף משלימים - למשל באזור הקווקז ובסוריה נגד נוכחות אירנית. לישראל יש עניין שארה"ב תהיה מעורבת בהרגעת המתיחות בין ישראל לטורקיה. למעשה ניכר שרק מעורבות של טראמפ ודרגים גבוהים בממשל האמריקני תוכל לסייע בשלב זה. מבחינה זאת חשובים דבריו של שגריר ארה"ב בטורקיה והשליח המיוחד לסוריה, טום בראק: להערכתו לא תהיה מלחמה בין ישראל לטורקיה, אלא ישרור שיתוף פעולה בין המדינות מהים הכספי ועד הים התיכון. זאת, למרות שההתבטאות זכתה לביקורת בטורקיה והוצגה כאי הבנת המתרחש. גם על ארה"ב מצידה להבין שישראל לא תגמיש את התנגדותה להצבת כוחות צבאיים טורקים בעזה, עקב חוסר האמון העמוק בין המדינות. על חברות נאט"ו נוספות לפעול להרגעת המתיחות בין ישראל לטורקיה, בין אם בפומבי ובין אם בחדרים סגורים. זאת, מכיוון שהווטו הטורקי מונע שיתוף פעולה חיוני בין ישראל לנאט"ו ופוגע במאמצים מול רוסיה בהקשר המלחמה באוקראינה. המתיחות בין ישראל לטורקיה משפיעה גם על המתיחות בין טורקיה לקפריסין ובין טורקיה ליוון לאור הידוק היחסים בין שלוש מדינות אלו במשך יותר מעשור, מאז אירוע המרמרה. בכל מקרה, על מדינות המערב לכלול את המתיחות בין טורקיה לישראל במערך השיקולים שלהן לגבי מכירות נשק ושיתוף פעולה תעשייתי-ביטחוני עם אנקרה. על ישראל להמשיך ולטפח את יחסיה עם שחקנים ששותפים לחלק מהדאגות הישראליות מטורקיה, כגון המדינות ההלניות, איחוד האמירויות והודו. לחץ חיצוני יכול לסייע בהתמודדות עם דרישות בקרב הציבורים בישראל ובטורקיה כאחת לגלות עמדה נוקשה זו כלפי זו. ניכר למשל הקשר בין תוצאות הבחירות המקומיות בטורקיה במארס 2024 (שהיו שליליות מבחינת ארדואן ומפלגתו) לבין הטלת חרם הסחר המלא על ישראל זמן קצר לאחר מכן. אמנם, הסרת חרם הסחר על ישראל יכולה להיות, למשל, צעד בונה אמון בין טורקיה לישראל, אך נראה שלהסרתו יכול להיות מחיר פנימי עבור ארדואן. כך גם עבור ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אם יאפשר לטורקיה תפקיד מרכזי בשיקום עזה. לצד זאת, דווקא החתירה הטורקית למעורבות רחבה בעזה, צריכה לדרבן ולהניע את ישראל ליזום, ולא להיגרר בשיקום הרצועה והחזרת החיים שם למסלול התקין.