הבריכה הוקמה בתחילת שנות השלושים בתקופת המנדט הבריטי ונחשבה לבריכה הראשונה בירושלים ואחת הראשונות בארץ, והייתה במשך שנים הבריכה המקורה היחידה בישראל. את קירות אולמה מעטרים משטחי פסיפס ועיטורים אומנותיים למיניהם ועוד, פרי תכנונם ויצירתם של אומנים בולטים חלקם מבוגרי בית הספר "בצלאל". הבריכה נמצאת באולם תת-קרקעי של בניין ימק"א המיתולוגי, אחד הבניינים היפים בירושלים שכאמור הפך לאחד מסמלי העיר. הבניין נחנך באפריל 1933 על-ידי גנרל אלנבי, מפקד הצבא הבריטי וכובש ירושלים מהצבא הטורקי. את הבריכה, כמו גם את בניין ימק"א תכנן האדריכל ארתור לואיס הרמון שתכנן גם את מגדל האמפייר סטייט בילדינג בניו-יורק. בשל עברה ההיסטורי וערכה האדריכלי-אומנותי הוכרזה הבריכה ההיסטורית כאתר שימור..

הבריכה המיתולוגית היא באורך כ-20 מטרים רוחבה 7-6 מטרים. באתר מרכז הספורט החדש של ימק"א, יודעים לספר כי הבריכה ההיסטורית אירחה את אליפויות ישראל בשחייה בשנות החמישים ובשנות השבעים והשמונים. שחו בה משה גרטל, ליאור בירקאן - אלופת ישראל ושיאנית ישראל בשחייה, ערן גרומי - אלוף ישראל שהשתתף באולימפיאדת ברצלונה ובאליפות העולם בשחייה ועוד. אם תשאלו את ותיקי העיר, יספרו לכם על כך שבעבר, בשעות השחייה הנפרדות, בנים בנות, הנוהג המקובל בקרב גברים היה של שחייה בעירום מלא. יש אגב עדויות של אנשים חיים על כך ולא מדובר באגדה. היום מן הסתם בירושלים הדבר לא היה עובר בשקט.

רבים מילדי ירושלים למדו שחיה בבריכה זו. כל קיץ נערכו בבניין ימק"א ובמתחמו קייטנות בנות מחזור של מספר שבועות כולל במתחם מגרש ימק"א המפורסם. לצד פעילויות כמו כדורסל, כדורגל, חוגי מלאכה, צפייה בסרטים ועוד, למדו ילדי הקייטנות לשחות בבריכה שבאולם בניין ימק"א והיו מקבלים תעודות לאחר שעברו מבחן. היו שלבי התקדמות - דרגות בלימוד השחייה: 'דג קטן', 'דג', 'דג מעופף', והכי גבוה: 'כריש'. למקבלי דרגות כריש הוצע וניתנה אפשרות לשמש כמצילים ומדריכי שחייה. לרבים ממשתתפי הקייטנות זיכרונות נוסטלגיים יפים מתקופת היותם בקייטנות ומלימודי השחייה בבריכת ימק"א. חלק מהילדים היו מנויים במועדון ימק"א והשתתפו בפעילות אינטנסיבית שנערכה במתחם הבניין לאורך כל השנה בחוגי ספורט תרבות מוזיקה וכמובן בחוגי שחייה שנערכו בבריכת המקום. במשך שנים לא מעט ניצח על פעילות הספורט בימק"א מנהל מחלקת הספורט בימק"א זאב לבנטל.

השתתפתי בימים אלה בסיור בבריכה ההיסטורית כולל באולם הכדורסל הסמוך, כמעט צמוד אליה והעליתי בעקבות סיור זה רשומה (פוסט) בדף הפייסבוק על אודות הבריכה, וביקשתי ממי שלמד שחייה או שחה בה בעבר לספר על אודותיה ולעלות זיכרונות וחוויות הקשורות לבריכה. התגובות היו רבות יחסית. מספר גדעון ביידא: "הבריכה הייתה בית הספר לשחייה לילדי ירושלים ומקום להתרעננות לבוגרים אחרי יום העבודה. וכמובן זכורות לטוב הקייטנות שנוהלו על-ידי אבו. זכיתי אפילו להיות עוזרו. רם לוי מספר: "בבריכה זו למדתי שחייה, בנים לחוד בנות לחוד. שחינו עירומים, דג קטן, דג, דג מעופף, כריש, היו השלבים בלימוד השחייה, אחד המבחנים היה לצלוח את הבריכה בצלילה לאורכה". תמי ברילנר מספרת: "בבריכה הזאת למדתי לשחות, כשהייתי בת 9-7. היו מביאים אותי מבית הכרם כי זו הייתה הבריכה היחידה בעיר. כמו-כן זכורות לי קייטנות ימק"א בקיץ. המון נוסטלגיה וזיכרונות יפים". רחלה אליהו מספרת: "בבריכה הזו שחיתי במסגרת הקייטנה של ימק"א - אני זוכרת את הבריכה שלא הייתה נקייה במיוחד - אני זוכרת שהייתי יוצאת מהבריכה והיו נדבקות אלי שערות שחורות - לא שלי... אני זוכרת את המסדרון הארוך והקודר בדרך אל הבריכה, ואני אפילו זוכרת את עובדת הניקיון סולטנה... שלומי אזולאי מספר: "שחיתי שם קילומטרים רבים, כשחיין בהפועל עירוני תחת המאמנים סוחו ואריה פייגין. חורף, קיץ, חם, קר.... שעות במים באימונים מפרכים. תירצה ברמץ שטיין מספרת: "למדתי שם שחייה במסגרת של בית הספר. המורה לשחייה הייתה ורדה היינמן המיתולוגית. אישה ענקית שרכבה על וספה. היא הייתה גם מורתה של אימי, אז היא הזמינה אותה להצטרף לשיעורי השחייה שלנו". חיה גרין מספרת: "הורי רשמו אותי כמנויה שנתית. פעמיים בשבוע התייצבתי בכיתת המתעמלות עם המורה אוידד ואחר כך שיעור בבריכה. בימי רביעי הוקרנו סרטים באולם. ביום אחר התקיימו חוגי מלאכה. שנאתי את המקום בחורף. בקור הירושלמי הנורא נאלצתי לצעוד לימק"א. עם הקמת בריכה חדשה בימק"א נסגרה הבריכה ההיסטורית ומזה תקופה ארוכה עומדת שוממה. נמסר כי יש כוונה להסב את הבריכה לבריכה הידרותרפית וטיפולית.