ביום שלישי הבא יערכו בחירות פנימיות לוועידת הליכוד לראשונה מזה 12 שנה. קשה להגזים בשינויים העצומים שעברו הן על המדינה והן על הליכוד. פרישות פוליטיות והוצאת חברים ומאידך הצטרפות של חוגים שפעם לא התקרבו ת"ק פרסה ל"מצודת זאב". אומנם המבחן האמיתי יהיה לקראת הבחירות הכלליות שאז יבחרו שוב מתפקדי הליכוד את רשימת המועמדים לכנסת, אולם לבחירות הפנימיות חשיבות רבה גם כהפגנת כוח של הכוחות השונים בתוך המפלגה וגם לצורך המאבקים הפנימיים על תפקידים ועמדות כוח שבתורם גם משפיעים על ה"פריימריז" לכנסת. אחת הקבוצות המשמעותיות שפועלות בליכוד היא ועדי עובדים גדולים שפעם היו כולם בשליטת מפא"י/מפלגת העבודה לגלגוליה. ועדים כמו של התעשיה האוירית, רש"ת, נמל אשדוד ואחרים נשלטים על-ידי פעילים בליכוד. לכאורה הדבר מחזק את הליכוד. בפועל זה יוצר התנגשות עם עמדותיו ההיסטוריות של הליכוד ובעיקר של שתי מפלגות האם: תנועת החרות והמפלגה הליברלית. נושאים כמו בוררות חובה במגזר הציבורי שהיו קודש הקודשים במפלגות האם נזנחו. הגברת החופש להתארגן מחוץ למונופול ההסתדרות הכללית וגם לא להתארגן לא מתרחשת. עדיין מיעוט של 30% במקום עבודה יכול לכפות על הרוב להתארגן תחת גג אחד וכמובן גם לשלם לא מעט עבור ה"זכות" הכפויה הזו. לראשי הוועדים הגדולים מאגר גדול של קהל שבוי שמתפקד לליכוד גם כשהוא לא בהכרח מצביע עבור המפלגה. כך היה בימי מפא"י וכך כנראה המצב גם בליכוד הנוכחי. יש מה לעשות. למשל לחייב בחוקה כל מתפקד להסכים לבוררות חובה במגזר הציבורי. אבל בראש וראשונה המתפקדים העצמאיים הם שצריכים לזהות את המועמדים שנתמכים בידי הוועדים ולדחוק אותם הצידה. המגזר הבא הוא ה"לובי החקלאי". אומנם הקיבוצים עדיין לא מתפקדים לליכוד בהמוניהם, גם משום שהחקלאות הפכה היום למרכיב משני אצל חלק גדול מהם, אולם נציגי המושבים עושים את העבודה גם עבורם. אין חולק על כך שיוקר המחיה הגבוה בארץ מתודלק לא מעט עקב המוצרים שגדלים בארץ. רפורמות חיוניות בפתיחת השוק לתחרות פנימית וחיצונית נבלמות על-ידי הלובי הזה. גם כאן חברי הליכוד יצטרכו למצוא את הדרך להקטין את ההשפעה של כמה אלפי "אֵפֶנדים", שרובם מסתמכים על עובדים זרים, על הצרכן הישראלי. תנועת החרות ובמידה רבה גם המפלגה הליברלית, היו קרובות מאוד למסורת ישראל ולערכים יהודיים. אך ביסודן היו מפלגות חילוניות עם ערכים ליברליים בכל הנוגע לחופש הפרט ולזכותו לנהל את חייו לא רק בחצרי ביתו אלא גם במרחב הציבורי כפי הבנתו, באיזון עם אופיה היהודי של המדינה. הליכוד היום היא המפלגה הדתית הגדולה בכנסת. יש בה יותר ח"כים ושרים דתיים מאשר היו במפד"ל בשיאה. כמובן שלא כל הדתיים עשויים מקשה אחת. יש ביניהם אחדים שעם כל ההערכה לכישוריהם לעניות דעתי מקומם באחת המפלגות ה"חרד"ליות", הציונות הדתית או עוצמה יהודית. אבל גם האחרים מיוצגים לדעתי במידה רבה יחסית לחלקם בין כלל מתפקדי הליכוד. יש לזכור שבנושאים מסוימים כמו שבת בפרהסיה, שהם בבת עינו של כל יהודי שומר שבת, גם דתי ליברלי בתפיסתו עלול להתקשות להגן על הרוב החילוני. זו בהחלט אחת הדאגות בקרב הציבור הרחב ביחס לרפורמה המשפטית שנועדה לחזק את משקלם של נבחרי הציבור לעומת מערכת המשפט. יש לתת על כך את הדעת. אחרון ולא ממש חביב, ה"גוש החרדי" שאמנם איננו חדש, אך מאמצי ההתפקדות בקרב החרדים לליכוד, הולכים וגוברים. כאן כבר קיימת התנגשות של ממש עם ערכים יסודיים של הליכוד ובראש וראשונה שאלת הגיוס. בזמנו פעלו חברי מרכז שונים כמו דרור איצקוביץ (גילוי נאות, חבר ותיק) שבהמשך הוצא מהליכוד, להתנות חברות במפלגה בשירות צבאי או לפחות שירות לאומי חליפי. זה עדיין לא קיים וחבל. לא יעלה על הדעת שבליכוד יהיו חברים שלא שירתו בצבא מטעמי "תורתו אמונתו".