פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, העוסק לכאורה בסוגיה טכנית של סמכות עניינית, נוגע בפועל בנימי הליבה של דיני המשפחה בישראל. הוא מזכיר לנו שוב, עד כמה הסכסוכים המשפטיים אינם רק תוצר של נוסח חוק יבש, אלא תוצאה של מערכות יחסים מורכבות, רגישות, ועמוקות הרבה מעבר למה שמופיע בכתבי התביעה. פסק הדין עוסק בסכסוך משפחתי על זכויות במקרקעין, שבמרכזו שאלה אחת שמנעה את בירור המחלוקת: האם בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בתביעה, כאשר הקרבה המשפחתית מתקיימת אצל אדם אחד בלבד ולא אצל השני. לכאורה זהו ויכוח על ניסוח, אולם בפועל זהו ויכוח על תפיסה. על הבנה של מהו "סכסוך בתוך המשפחה", על השאלה מהי משפחה במשפט הישראלי. מי שהגישו את הערעור לבית המשפט העליון הם אלמנתו של המנוח א' ושני בניו. הצד השני הוא אחיו של המנוח, דהיינו גיסהּ של המערערת ודודם של הבנים. שנים רבות לפני פרוץ הסכסוך ירשו המנוח ואחיו מקרקעין מאביהם בחלקים שווים. לאחר פטירת המנוח בשנת 2017, ובהתאם לצו הירושה, הבנים ירשו את חלקו של אביהם במקרקעין, לאחר שהאלמנה ובנותיה הסתלקו מחלקן. בשנת 2023 נרשמו זכויות המנוח במקרקעין על שם הבנים. הסכסוך החל כאשר אחיו של המנוח טען, כי בינואר 2019 חתם עם האלמנה על הסכם שלפיו היא מכרה לו את מחצית הזכויות במקרקעין שלטענתה ירשה מן המנוח. ההסכם התבסס, לטענת הגיס, על הצהרתה לפיה היא ירשה מחצית מנכסי המקרקעין. בפועל, משהסתלקה מעיזבונו של בעלה המנוח, לא היו לה זכויות שניתן למכור. הגיס ביקש פסק דין הצהרתי המעניק לו מחצית מזכויות המנוח, באופן המפחית את חלקם הרשום של הבנים. אשתו של המוריש וילדיה ביקשו לסלק את התביעה על הסף, בטענה שלבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות עניינית לדון בתביעה זו. לטענתם, הקשר המשפחתי בין הצדדים אינו עומד בהגדרת "תביעה בין בני משפחה" שבחוק. במוקד הדברים ניצב סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אותו סעיף שהעוסקים בתחום מכירים כמעט בעל-פה. אבל דווקא בגלל הפשטות המדומה שלו, "תובענה אזרחית בין אדם לבין בן משפחתו", מצויה סכנה, שכן הדרך בה מפרשים את המילה "בין" יכולה להכריע גורלות. במקרה זה, בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי הקשר בין המשיב לאלמנה הוא קשר משפחתי רלוונטי, ואף צירף את הבנים להליך כדי למנוע פיצול דיונים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע שגם בין גיסים קיימת קרבה משפחתית לפי החוק. בית המשפט העליון, מפי השופטת יעל וילנר, ובהסכמת הנשיא יצחק עמית והשופטת רות רונן, אישר קביעה זו. הוא פסק, כי בהינתן שעילת התובענה דנן היא "סכסוך בתוך המשפחה", התביעה בין המשיב לבין המערערת מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה.