אנחנו מצויים במלחמת אזרחים דיגיטלית, המתפשטת כאש בשדה קוצים ביום חם ויבש. זו מלחמת אזרחים שבה נבחרי הציבור, מקטן ועד גדול, צופים ופועלים – או אולי רק מגיבים – כמו בביטוי: "וישחקו הנערים לפנינו".
מקור הביטוי הוא בספר שמואל ב', פרק ב', פסוק י"ד:
"וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל-יוֹאָב: יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב: יָקֻמוּ."
ומה המשמעות? האם הנערים יילחמו וישלמו בחייהם, ואנחנו – נבחרי הציבור – נצפה בהם?
"זה רק משחק", אומר הכותב בציניות ובכאב.
אזרחי ישראל, ובעצם כל בני האדם בעולם, מצוידים בנשק קטלני שאינו נחשב לכלי נשק: הטלפון הסלולרי. מכשיר שבאמצעותו בני אדם מתקשרים, צופים, מעליבים ומשפילים – בלי חשבון ובלי מעצורים.
מערכת האכיפה – המשטרה ובתי המשפט – אינה עומדת בעומס של תביעות דיבה והשפלה. הסיבה: החוקים והמוסכמות של
חופש הביטוי. החוקים מתמודדים חלקית עם קטטות פיזיות, אך במלחמה הווירטואלית הבעיה מורכבת. דומה שהמערכת נתקעה עם המונח "הוצאת דיבה" מתקופת הדפוס בעיתונים, ולא התקדמה עם הטכנולוגיה.
מאחר שהאינטרנט והסלולר הם אמצעים דיגיטליים להעברת והפצת תוכן – פעולה שאינה מחייבת מפגש פיזי – בני אדם משחררים את יצריהם הרעים ומנהלים מאבקים כוחניים ואלימים. דפוס אלימות שאימצו גם נבחרי הציבור בשיח שלהם בכנסת וברשתות: שיח שמלבה את האש האזרחית ומשרת אותם על-פי העיקרון העתיק "הפרד ומשול".
כל המאמר עד כה מציג תמונה כללית, אך בעיקר ישראלית עכשווית, של אזרחים המשרתים את האינטרס הפוליטי לשמר את מקומם בכנסת.
כאשר מתנגדי הקואליציה תוקפים את העומד בראשה ומגיבים בכל הזדמנות למה שהוא אומר וכותב, וכשהם משתפים בלי הרף את ציוציו ברשתות – הם בעצם מקבעים מסרים המסייעים להם להתפשט לכל עבר.
למשל, כשמאשימים את ראש הממשלה באחריות לטבח שבעה באוקטובר, המסר המתקבע אצלו ואצל אוהדיו דומה למשפטים: "העולם נגדנו", "משפט דרייפוס", "השמאל אשם" ועוד. ההתקפות הללו, בכלל וברשתות בפרט, מחזקות את המותקפים – תופעה מוכרת בתחום חקר התעמולה ומאפייניה. יתר על כן, זו שיטת שיווק מוכרת של מסרים, שמתאימה עצמה לימי שגרה ולימי לחץ ומשבר. המשווק הטוב הוא זה שיודע לנהל משבר, להפוך את הקללה לברכה ולנצל אותה להצלחה.
במאבקים הללו ידו של ראש הממשלה היא על העליונה. אפילו חזרה אינסופית על המונח "מכונת רעל" שהוא מפעיל, לא רק שלא פוגעת בו ובתדמיתו בעיני תומכיו, אלא מחזקת אותו. תומכיו רואים במכונה הזאת כלי לגיטימי להגן על המנהיג הנערץ.
השאלה הנשאלת היא: איך ייתכן שהאחריות והאשמה של ראש הממשלה באירועי שבעה באוקטובר עדיין לא התבררו?
זו שאלה שהתשובה עליה מתסכלת, כי "אם הוא היה לוקח אחריות – האשמה הייתה נופלת בעיקר עליו ולא על האחרים, שמיהרו לקחת אחריות". אמרנו שזו תשובה מתסכלת, כי היא עבדה בהצלחה מעל המשוער. כעת, לא רק שראש הממשלה הסית את האש, אלא כל מי שמעלה ביקורת על הממשלה והעומד בראשה מוצג כאחראי לאירועי אוקטובר.
המסרים הללו מופצים מלמעלה באמצעות שליחי מידע מגוונים: כאלה שזה מקצועם, וכאלה המקווים שכך ישמרו על מקומם בחברה ואולי אף יתקדמו בסולם. מסרים שאפשר לשמוע אצל הפנליסטים באולפני הטלוויזיה, עיתונאים שבעד ונגד, וגם בתקשורת הלא-ממוסדת, שמחפשת אף היא דרך למצוא את דרכה אל הלבבות.
במילים פשוטות: בדומה לשיעורי האזרחות של פעם, שבהם תלמידים נדרשו לכתוב בחיבור אחד על ה"בעד" וה"נגד" – גם כאן, כל מי שפועל בעד וכל מי שפועל נגד תורם למלחמת האזרחים ולחיזוק הקואליציה.
אגב, לא הזכרתי את האופוזיציה, כי היא שותפה במלחמת האזרחים במינון כזה או אחר, ואינה עוסקת בהובלת קו אחר – למשל בניסוח קווי יסוד לממשלה עתידית ראויה.
ומה ההמלצה שלי?
במקום לעסוק מבוקר עד ערב ב"מה לא" ולהפך – ליצור פתרונות משותפים ליצירת תקווה וטוב משותף, ולשווק אותם ברשתות בלי הפסקה.