סיימתי השבוע סבב נוסף של מילואים. זה היה ארוך מאוד וקשוח. גזרה מורכבת להיות בה מג"ד, ובעיקר הדברים שעזבתי. בבית אשתי שברה רגל ואחד הילדים את היד. החגים נחגגו בלעדי, והרבה מאוד סביבי כעסו עלי על כך ששוב נעלמתי. זה לא היה נכון פוליטית להעלם לשלושה חודשים, לא טוב למשפחה. לא לחברה שאני שותף בה. זה רק היה נכון בעיני למדינה. אין מספיק גדודים בצה"ל. אין מספיק מילואימניקים. אין מספיק דוגמה אישית. מי שטוען שמילואים זה קמפיין. אני מבקש ממנו לבוא לעשות גם שלושה חודשים 6/6 בפילבוקס, בשמירות, מטבחים או בסיור. שיעשה מבחינתי קמפיין למפלגת החתולים, העיקר שיתגייס. בזמן הזה שהייתי במילואים בישראל חזרו החטופים החיים, הדר גולדין וחלק מהחללים חזרו. בזמן הזה גם מלא אנשים שקעו בייאוש. הם ראו סקרים ותחזיות. הכל נראה שיחזור להיות אותו דבר. לכן המשימה שלנו היא להסתער באזרחות. לוודא שאנשים לא מאבדים תקווה. עם סכין בין השיניים להציל את ישראל. איך עושים זאת? קודם כל לא חוזרים על אותה טעות פעם שישית. חמש מערכות בחירות אותה תוצאה בדיוק, יש פה אנשים חכמים שפשוט נוהגים בטמטום. מסמנים יעדים - עקרונות. אנחנו נכפה ממשלה ציונית ולא נכנס לשום ממשלה לפני שעובר חוק גיוס לכולם וועדת חקירה ממלכתית. לפני ולא מריחה. "ומה אם לא תצליחו?" זה לא אנחנו. להיות בפוליטיקה זה הדבר הכי גרוע שאני יכול לאחל למישהו. השאלה היא מה יהיה אם לא תהייה מפלגת מילואימניקים כלשון מאזניים. אם מדינת ישראל לא תצליח להקים ממשלה ציונית. אם נמשיך בקונספציה הפוליטית, שתוביל אותנו לעוד בחירות במקרה הטוב, או לעוד ממשלה שמסתמכת על ערבים או חרדים, לא המגזר אלא המפלגות האנטי ציוניות, במקרה הרע. אנחנו חייבים ליצור אלטרנטיבה לקונספציה הזאת. אין לי מילה אחת טובה להגיד על השדה הפוליטי, אני מעדיף בכל רגע נתון בחיי להיות מג"ד במילואים, לעשות כסף בחוץ ולהקיף את עצמי רק באנשים טובים שאני אוהב, אבל המערכת הפוליטית היא זו שהובילה אותנו לשבעה באוקטובר והיא זו שצריכה להוציא אותנו, לכן אין לנו ברירה אחרת. מזמין אתכם להתפקד אלינו ולקחת חלק במשימה הזאת.