אני אדם סלחן. מהיר, קל ונוח לסלוח. באחרונה נוכחתי כי אין דין בקשת סליחה כדין קבלתה. מדובר בשני סוגים של סליחות. כשמישהו דורך עליי בטעות ומבקש סליחה הוא מקבל אותה לאלתר, שהרי הוא לא דרך בכוונה תחילה. דריכתו הייתה בשוגג. אני מניד ראש, אות וסימן לקבלתי את הבקשה וממשיך בסדר היום, עם חיוך. כך ראוי, הלא כן? כשאני דורך על מישהו באקראי, בשוגג, בקשת הסליחה שלי היא טקס שלם של מחוות ידיים, קידה, כמעט הצטלבות. אני רוצה להוכיח ולהמחיש עד כמה אני מצטער. עד כמה אכפת לי שדרכתי, שהרי לא התכוונתי כלל. לא תמיד בקשת הסליחה שלי מתקבלת במלואה, באותו רוחב לב וחמלה, כפי שהתבקשה. לפעמים אני מקבל מבט נוטר, כמעט עוין, מבט שאומר זה שביקשת סליחה לא אומר שאתה מקבל אותה. זה שדרכת עדיין לא אומר שאתה יוצא פטור בקבלת סליחה. השגת גבול, חדרת אל רשות הפרט של הזולת, הפרעת לו להרגיש חופשי ומוגן במרחב הפרטי שלו. אין לי מה לעשות יותר מאשר לבקש סליחה ולהביע את צערי והתנצלותי, אף שברור לשנינו כי המעשה נעשה בהיסח הדעת, לא אחת בשל המקום הצר והצפוף שהקשה על חופש התנועה. אנושי לטעות. אנושי למעוד. אנושי לגעת בהיסח הדעת בזולת. טבעי לבקש סליחה, כמה הייתי רוצה להוסיף - טבעי לקבל אותה. להיסלח. בישראל 2025 כאשר האווירה והרוח הרעה הנושבת בה מתמצות במילותיו של המשורר "רחש חשדות ודבר אשם", אני נדרש להיות קפדן וזהיר, להשתדל לצמצם ככל שניתן את מוקדי החיכוך הפיזי עם הזולת. אין אפשרות לשער את אופן התגובה, את עצמתה, את חריפותה. אז מה אם ביקשתי סליחה? הבקשה לא מעניקה לי שום ערובה ושום ביטחון בקבלתה. אני מבקש להאמין כי יש קשר ישיר ויחסי גומלין בין חמלה וסליחה. במקום שמתמעטים בו גילויי החמלה, פוחת, בהתאמה, הסיכוי שבקשת סליחה תתקבל כפשוטה, בטבעיותה, באנושיותה. לא. זה לא ברור. לא ברור כלל שבקשת סליחה תתקבל. אסור לנו להתרושש מחמלה, אסור לנו להפסיק להידרש אל בקשת סליחה מהזולת כבקשה שאין סיכוי שתתקבל בהבנה, בסלחנות, בחמלה. סליחה ומחילה הן מדד לאנושיותה של חברה. לפני זמן קטן אישה אחת שפכה עליי בטעות מים. קורה. זה היה יום חם ובלאו הכי השמש ייבשה את חולצתי. המים לא הותירו שום כתם. בתוך דקות אחדות אי-אפשר היה לזהות שום אות ושום סימן למים שנשפכו. הגברת ששפכה עליי את המים לא הפסיקה לבקש סליחה, להתנצל ואף רצתה לפצות אותי (על מה ולמה?) ולהזמין לי משהו. סירבתי. מה פתאום. אין סיבה. די היה לי, מעל ומעבר, בבקשת הסליחה שלה ממני. בראשית הדברים כתבתי שאני מהיר, קל ונח לסלוח. הלוואי שרובנו ככולנו נביא לידי ביטוי ברשות הרבים את הרצון הטוב של כל אחד ואחת מאתנו, להרגיש חופש לבקש סליחה, לקבל סליחה. להיות, פשוט, בני אדם.