החלטת נגיד בנק ישראל (יום ב', 24.11.25) אם להוריד סוף-סוף את שער הריבית, זאת לאחר 14 פעימות שבהן הריבית לא ירדה, תהיה בעלת משמעות לא רק להתנעה מחודשת של שוק הדיור המקרטע, אלא גם עשויה להציל את שוק המשכנתאות מקריסה.
נתוני המפקח על הבנקים מצביעים על כך שבחודש אוקטובר האחרון הייתה ירידה תלולה בנטילת משכנתאות שהגיעה באותו חודש לכ-6.8 מיליארד שקלים בלבד, ירידה של 23 אחוזים לעומת החודש הקודם. לטעמי ירידה זו היא כאין וכאפס לעומת התרחיש הצפוי אם הנגיד יחליט לא להוריד את הריבית במועד הקרוב.
הסיבה לכך הינה פשוטה בתכלית: הריבית הגבוהה גרמה לכך שהחזר חודשי ממוצע של משכנתה זינק במהלך השנתיים האחרונות לכ-11 אלף שקלים שזה קרוב למחצית מההכנסה הממוצעת של משק בית, עובדה שמעמידה רבבות לווים בסכנה של ממש, קל וחומר אותם לווים שנטלו משכנתה בגובה של 1.5 מיליון שקלים ויותר ולטווח הארוך.
לפלא בעיני הכיצד נגיד בנק ישראל לא התייחס במהלך השנתיים האחרונות של מלחמה ושל ריבית גבוהה לנתון הבעייתי הזה. מעבר לעובדה, הידועה לכל, שהוא נכשל כישלון חרוץ במאבק להדביר את יוקר המחיה שזינק באותן שנתיים כפי שלא היה מעולם, הוא העמיד במו ידיו את שוק המשכנתאות על כרעי תרנגולת, והכל בתואנה שעליו לשמור על ריבית גבוהה על-מנת למנוע סכנת אינפלציה.
ובמילים אחרות: ההחלטה הקרובה, גם אם יהיה מדובר בהורדת ריבית צנועה של רבע אחוז (ואישית הייתי ממליץ בהחלט על הורדה גדולה יותר!), תהיה לה משמעות מרחיקת לכת לא רק לגבי חידוש הפעילות הכלכלית במשק, הפעלת מנועי צמיחה מחודשים ובד בבד הורדת נטל המימון לקבלנים, אלא גם בהיבט של הקטנת הסיכון למשבר בשוק המשכנתאות.
אדגיש כי העובדה שכביכול השוק הזה אצלנו שמרני ביחס למה שקרה במשבר הסאב פריים בארצות הברית בשנת 2007, היא מתעתעת בעליל, זאת בשל העובדה שאצלנו הדירות יקרות בממוצע פי שלושה לעומת ארצו של הדוד סם, מה שמצריך את נוטלי המשכנתאות גם לשלש סכום גבוה בהרבה כהון עצמי וגם לקחת משכנתה בגובה מממוצע של 1.3 מיליון שקלים, גבוה לאין שיעור מאשר באמריקה. לתשומת ליבו של הנגיד ושל יתר מקבלי ההחלטות בממשלה!