מאד מעניין לראות את הפוליטיקאים הדמוקרטים מהלך חמש השנים האחרונות. כל אימת שהיה צריך לאשר חריגה תקציבית, הם פנו לרפובליקנים בתוכחה: "אסור להשבית את הממשל. אתם חייבים לתמוך. עליכם לעשות את הדבר הנכון." והרפובליקנים חסרי השדרה כמובן הצביעו עם הדמוקרטים, כי האומה חשובה יותר מפוליטיקה. כשהתהפכו היוצרות והדמוקרטים היו צריכים להצביע בכדי למנוע את השבתת הממשל הארוכה ביותר בהיסטוריה, הם כמובן לא עשו זאת. פוליטיקה עבורם חשובה יותר מערכים, ומה שהם דורשים מאחרים לא תקף כמובן לגבי עצמם.
מהלך ארבע שנות כהונתו של ג'ו ביידן, הדמוקרטים הצביעו כאיש אחד, ואוי למי שהפר את האחדות. שמענו, לדוגמה, על התשתיות ועל טריליון (אלף מיליארד) דולר שתוקצבו. כמובן שאין מה לדבר על החוב הענק שהנכדים של הנכדים שלנו יצטרכו לשלם - גשרים בכל ארה"ב מטים לפול, מערכת בקרת האוויר עמוסה לעייפה ומסוכנת לחלוטין, ועוד. סוף כל סוף, ועל אפם וחמתם של הדמוקרטים, הסתיימו שנות הביזה והשוד, ורק נותר קו מנחה אחד: "הפוך מטראמפ." אין צורך לחשוב, לנתח, לנהל משא-ומתן. אם טראמפ רוצה משהו, חייבים להתנגד, ואם הוא מתנגד, חייבים לתמוך. כך בארה"ב.
בארץ המצב דומה להחריד. כשעיתונאי נחסם על-ידי מפגין, זה סוף העולם אם העיתונאי הוא מערוץ 12, אך עשרות עיתונאים אחרים שנתקלו באותו יחס מחפיר, מסוכן ומאיים משך זמן ארוך, לא ניתן היה לשמוע ולו פיפס קטנטן, כי נגדם מותר, הם פשוט שייכים למחנה הלא נכון. כשנגד העלה חומר לראש הממשלה, הוא נזרק למרתפי השב"כ, עבר שם מסכת עינויים שאפילו גדולי מחבלי הנוח׳בה לא זכו לדומה לה, נבצר ממנו ייצוג משפטי משך ימים ואח"כ הוטלו עליו מגבלות של מאסר מתמשך. למה? כי הוא העז להעביר חומר למי שראוי ורצוי שיחשף אליו, ששכבות שלמות ניסו לחסום.
אך כשהפצ"רית, שהיא חלק מהגברדיא, הדליפה חומר שקרי בעליל וגרמה להתעללות ישירה בשבויים בעזה כמו גם לצונאמי אנטי-ישראלי בעולם, היא זוכה שישלחו אותה הביתה, ללא תנאים מגבילים, או לשהות בבית החולים כי נפשה העדינה נפצעה ונפגעה מדעת הקהל נגדה ומהרגשת הקיא למעשיה הבוגדניים בחיילי צה"ל כולם. כאמור, איפה ואיפה. איני מבין את האופוזיציה בארץ. הם, בדיוק כמו הדמוקרטים, יצביעו ויפעלו נגד בנימין נתניהו, בלי כל קשר אם החוקים המוצעים או השיקולים טובים או לא. העיקר לא ביבי, ולעזאזל כל השאר.
בג"ץ בהווה ובעתיד
ציפוף השורות ואחדות ההצבעה לא מאפיינים רק את האופוזיציה בארץ כי אם גם את בג"ץ. כמו הדמוקרטים במהלך שנות כהונתו של ביידן, בהן הכוח היה מוחלט, כך גם בג"ץ: הם הקובעים, אין חוק ואין משפט, יש רק אותם. עבורם "הפגנות" הן דבר שטבעו מפריע לסדר היום, כל זמן שזה לא נוגע להם. ירי ישיר לבית ראש הממשלה הוא לא דבר כה קריטי, אך כדור טועה שפגע באחד מחלונות הראווה של בניין בית המשפט העליון הוא עבירה שאין כמותה.
מעבר לזכות להפגין בצורה אלימה ופוגענית, עבור בג"ץ פקידונים אותם הם מכנים בתאווה רבה "שומרי סף" הם אלילים שצריך לסגוד להם. הם לא יודעים איך לשקר, וכל מעשיהם אצילים ולתפארת התפקיד. בארץ בה רק נתניהו משקר, הרי שכל השאר בהכרח רק מדברים אמת. הכל ברור כשמש בצהרי יום: יש אשם אחד, ויש אומה שלמה של צדיקים.
מה קורה כשאחד משומרי הסף פועל ביודעין נגד בג"ץ, בשיתוף פעולה מלא עם שומרי סף אחרים? מטייחים, מסתירים, מחליקים, משקרים, ובג"ץ? האם הוא ינהג כמנהג הדמוקרטים או הרפובליקנים? הלא הוא זה שנפגע - אמון שהופר, שקרים ביודעין, יד לוחצת יד, והכל חזרה לשגרה.
נשיא העליון העסיק יועץ תדמית בחודשים האחרונים. חבל על הכסף, גם אם הוא לא שלך. מי יזכור את כל אותם שומרי סף של שנות מלחמת שבעה באוקטובר? בעוד זמן לא רב הם לא יהיו. המערכת תסוג לאחור, למדדים הנורמליים שלה, ובספרי הלימוד ובכיתות בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות עוד ילמדו על שגעון המערכות, ואיש לא יבין איך ייתכן שקרו דברים כאלו.
הנה התחזית לעתיד: בעתיד הקרוב, בניגוד אולי לפרופ׳ אהרן ברק לו רחשו כבוד ויקר בעולם, את הנשיא שכפה את עצמו איש לא ירצה לארח. כמובן שהדבר קשור למצבה הגרוע של ישראל - כולם שומרים מרחק. נשאר אם כך העתיד הרחוק, בו כולנו כבר לא נהיה בחיים, ושם איך יזכרו את רונן בר והיועמ"שית ובג"ץ והעומד בראשו? הם לא הצילו את הדמוקרטיה, נהפוך הוא, הם הביאו אסון על מדינת ישראל - את האסון החמור ביותר מאז קום המדינה המודרנית.
נחזור לדמוקרטים ולרפובליקנים בארה"ב. אלו הראשונים התרסקו, וכוחם הדלדל. השגעון של שנות ביידן פשוט היה יותר מדי לאזרח האמריקני: הפלישה של עשרות מיליונים, התמוססות הגבולות כאילו אינם קיימים, השתלטות הפשע והסמים, החוב העצום, השחיתות, הפעלת המערכות נגד הורים ואנשים תמימים, האינפלציה, עלות המחיה ועוד. אותו הדבר יקרה בארץ, כי בנקודה מסוימת מתרחש משבר, מעין יציאת מצרים מודרנית, כי כבדה עלינו העבודה עד מאד, והנה אנחנו עומדים לפרוק עול. עוד יבוא יום וכל אלו שהשתוללו להם יצטרכו לתת את הדין, דין אמת, לא משחק בג"ץ, שומרי הסף והאליטות בארץ בו אין כל אחראים, רק שעירים לעזאזל.
אצל הדמוקרטים, לפחות, היה "צדיק אחד בסדום" (ו"צדיק" מוגדר בדורו בלבד, לא ממש) והוא הסנטור ג׳ו מנצ׳ין וקצת אחריו גם ג׳והן פטרמן, הסנטור מפנסילבניה. גם אם נחפש בנרות, האם נוכל למצוא את ג׳ו או ג׳והן הישראלי?