אין בשפה העברית, מן הסתם גם לא בכל שפה אנושית שהיא, די מילים לתאר באמצעותן את הפלצות, הזעזוע והזוועה המגולמים בראיון המקפיא דם של גיא גלבוע דלל עם מיכל פעילן. תיאורו, לפרטי פרטים, את התקיפה המינית שלו, שהייתה הלכה למעשה אינוסו, לא מייבש את הדמעות גם בחלוף חצי יממה מאז הראיון. הוא לא נותן מנוח. הוא לא מאפשר להירגע.
בקדימונים לראיון כמו גם בשיח שאחריו, נשנתה אמירה שחשוב ש"כל העולם יידע". אני מנסה לפרק, בעיני רוחי, את "כל העולם" - במירכאות ובלעדיהן - ללאומים, למדינות, לסוגי משטרים, והעולם, בעיני רוחי, כמקשה אחת, מתפרק ומתפורר.
יש בו קהילות, אשר מן הסתם, כצפוי וכמשוער, שידור הראיון הזה יזעזע את הצופים בו. תיאוריו הפלסטיים המפורשים והמפורטים של גיא, את איברי הגוף המוצנעים לכאורה, האינטימיים ביותר, מותקפים, נחדרים ונפלשים, בברוטליות אין-קץ, מעוררים בחילה וקבס. גורמים להקיא. כואב ולא בלתי מחריד לחשוב ולומר שיש בעולם לא מעט חברות וקהילות, שבהן תיאור כזה אינו יוצא דופן, אינו חריג. אנשים רבים במקומות שונים בעולם נחשפים למקרי אונס מחרידים כשגרת יומם. תיאור מקרה אחד, שאותנו מחריד ומצמרר, בדין ובצדק, הוא עבור אנשים אחרים עוד חוליה, אחת מרבות, בשרשרת הזוועות.
התקשורת חושפת ומציפה זוועות חדשים לבקרים בנקודות שונות על פני הגלובוס. ציבור גדול של בני אדם שנחשף אליהם מדי יום, כל היום, נעשה קהה, אדיש. אולי זו תגובה טבעית, מנגנון הישרדותי שהגוף והנפש מפעילים נוכח הזוועות. אולי ביטוי לעולם שהתבהם והזדהם מבחינה מוסרית ומצפונית עד כדי אי-יכולת או העדר רצון להרגיש אמפתיה כלפי קורבנות של פשע "אי שם" ב"קצה העולם". הלב יוצא אל גיא גלבוע דלל, אחד הגיבורים הטראגיים של המלחמה. עלם חמודות חם, רגיש, אשר התגלה כבעל כושר הישרדות מעורר הערצה. האופן שבו תיאר את מה שעבר בשבי, במנהרת התופת של החמאס, לא הפך אצלי, שצפיתי בראיון, את החמלה העצומה שחשתי כלפיו לרחמים.
בעולם מתוקן, שרגשותיהם של בני אדם בו לא התקהו, קפאו או התאבנו, ראיון כזה היה אמור להדהד מקצה העולם עד קצהו. בעולם הקיים, הרע, הציני, הקר, הלא אנושי, הראיון הזה, המחריד כשלעצמו, יהדהד, אולי, עוד ימים אחדים, למעט במקומות שבהם לא נשמע אפילו הקול והחיים הכאוטיים ישובו למסלולם העקלקל. אני מצדיע לך, גיא, רוצה לחבק אותך, להשעין ראש על כתפף המתחזקת ולהרגיש - אשרי האיש שכך אני יכול להישען עליו. ולהגיד לך כי למרות כל הזוועות, החיים יפים וטובים. ואתה עוד תגלה את העולם הזה, שיש בו איים של חמלה. כי עוד לא אבדה.