בשנים האחרונות מספרם של ניצולי השואה בעולם בכלל ובישראל בפרט הולך וקטן בכל יום שעובר. כיום, חיים במדינת ישראל 119,000 ניצולי שואה. אם הגעתם למאמר זה, תדעו שזה לא במקרה וגם אני כמוכם לפני חמש שנים הייתי רחוקה מהנושא ולא הכרתי את עולם ההתנדבות עם ניצולי השואה. לפני חמש שנים, קיבלתי הודעה לטלפון ובה היה כתוב: "דרושה מישהי שתכתוב את סיפור החיים של ניצולת שואה בשם חנה (שם בדוי) לצורך תיעוד סיפורה האישי". מיד אחרי שקראתי את ההודעה התקשרתי למספר שצורף אליה וקבעתי פגישה עם אותה ניצולת שואה. חשוב לציין שלא הכרתי אותה או את משפחתה לפני כן. לאחר כמה ימים הגיע יום המפגש עם חנה, חיכיתי אליו בקוצר רוח ודמיינתי איך הפגישה תיערך ומה יקרה בה. חשוב לציין כי שום דבר לא הכין אותי לרגע המפגש עצמו. נכנסתי לביתה של חנה והאור שקרן ממנה ושמחת החיים היו יוצאי דופן ומעוררי השראה, כשנכנסתי לבית אמרתי "שלום" מנימוס וחנה לא הסתפקה בכך ונתנה לי חיבוק חזק ואוהב כאילו שהכירה אותי שנים. התכנון לפני שהגעתי היה שאתעד את חייה, אך תחושת הבדידות שלה וההזדקקות לאוזן קשבת הביאו לכך שהיא רק רצתה שנשב ונדבר. עבורה אלה היו רגעים יקרים מפז ועם הזמן הבנתי שגם אני הרגשתי כמוה. מאז אותה פגישה, הייתי מגיעה אל חנה מדי שבוע, כל פעם היינו מבשלות יחד ומכינות מאכלים שהיו לחנה בילדותה. ככל שהפגישות התקדמו כך גם הקשר בין חנה לביני התחזק. העולם הרגיש ורוד מאי פעם ושתינו הרגשנו בחלום. מדהים היה לראות איך שאנחנו יחד והפרש השנים בינינו (כמעט 60 שנה) בכלל לא הורגש. אמנם זהו סיפורי האישי בעולם ההתנדבות עם ניצולי השואה אך כמוני גם אתם יכולים להצטרף לעולם הזה ולקחת חלק בזכות כה ענקית ומשמעותית. ניצולי השואה הם אנשים שעבורם שיחה, חיבוק וביקור הם עולם ומלואו. הם קמים מדי יום ומתמודדים עם אתגרים שונים: בריאותיים, נפשיים, כלכליים, חברתיים, משפחתיים ועוד רבים. עבורם, החום האנושי אינו מובן מאליו והם זקוקים לכל שיחה וביקור. אני מאמינה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מקום בלב להכניס עוד אדם, ואני מבטיחה לכם שפעולה זו אינה דורשת הרבה והיא תעניק לכם שיעור לחיים. ממקומי האישי, אני ממליצה לכם לקחת חלק ולהתנדב עם ניצולי השואה ולהקדיש שעה ביום עבור מישהו אחר, כי היום הם איתנו וחובתנו היא להיות שם עבורם. לדעתי כמו שזו חובתנו האישית, זו גם חובתה של מדינת ישראל לעודד התנדבות לאוכלוסיית ניצולי השואה ולוודא כי נושא זה עולה לסדר היום ומקבל תשומת לב ראויה. חשוב שמשרד הרווחה והשירותים החברתיים יחד עם הרשות לזכויות ניצולי השואה יקדמו יוזמות בנושא זה ויפעלו על-מנת לשפר את המצב הקיים. לדוגמה: אפשר ליזום ביקורי בית לניצולי שואה, בהם המבקר/ת יגיעו עם עוגה שהם הכינו בביתם וישבו לשיחה עם ניצול השואה. כך ניצולי השואה ירגישו פחות בודדים ויוכלו להרגיש שדואגים להם ורואים אותם וביקורים אלה יהוו בסיס לקשר חזק והדדי. רעיון נוסף הוא להעלות את המודעות לנושא באמצעות פלטפורמות דיגיטליות, כמו קבוצת הפייסבוק של העיר או קבוצת הווטצאפ של הישוב. בקבוצות אלה אפשר לפרסם מעגלי שיח ומשחק עם ניצולי השואה ולאפשר לאנשים להגיע ולקחת חלק. כך ניצור מרחב שיתופי וחברתי ונפיג את בדידותם של ניצולי השואה. חשוב שנזכור, ניצולי השואה לא מחזיקים שלט "תעזרו לי" ולא יבקשו את תשומת ליבנו, לכן עלינו לנקוט יוזמה ולפנות לעירייה, למועצה או לכל גוף אחר ולבקש מהם ציוות לניצול שואה המתגורר לידנו. כמובן אפשר לפנות לעמותה וגם דרכה להתנדב. אם כל אחד מאיתנו יחליט לפתוח את ליבו אנחנו נהיה חברה מלוכדת, עוצמתית וטובה הרבה יותר.