בהחלטת ביניים בעניין זיני קבע הבג"ץ בסעיף 4 כדלקמן: "בית משפט זה רואה בחומרה את התופעה של הפרעות/קריאות/התפרעויות מצד הקהל בעת הדיון באולם, ואת ההתנכלות לבאי-כוח הצדדים הן באולם והן מחוץ לאולם. המדובר בפעולות שחותרות למעשה תחת היכולת לקיים דיון כהלכתו, ויש בכך משום פגיעה בעצמאות בתי המשפט וניתנו הנחיות מתאימות למשמר בתי המשפט.

לבית המשפט סמכות טבועה בכל הכרוך בניהול דיון ללא הפרעות ועל-פי סדרי הדין המחייבים. מכל מקום, דומה כי התופעה עשויה להצדיק פרשנות מרחיבה לסמכויות בית המשפט שנועדו לשמור על תקינות ויעילות הדיון ועל כבודו של בית המשפט ובעלי הדין (ראו והשוו: בש"פ 3348/98 בן שמחון נ' בן שמחון, פ"ד נב(2), 536 540-539 (1998)). כן נדרשת חשיבה מחודשת בכל הנוגע לעקרון פומביות הדיון, בפרט בהינתן הטכנולוגיה המאפשרת כיום שידור הדיון באולם סמוך או לציבור כולו". אני מתפלא על כך שבית המשפט רואה את שורש הרע בפומביות הדיון, על-אף שפומביות הדיון מעוגנת בסעיף 68 לחוק בתי המשפט, והערות ביניים של הקהל לא מנויות בחריגים מפני חובת פומביות הדיון. אני מתפלא שבית המשפט הנכבד לא מתייחס לחוליים האמיתיים של המערכת כפי שהם צצים ועולים מזה זמן אשר העיקרים שבהם לטעמי: 1) בכורת היועמשי"ת - הבכורה הבלתי מוצדקת לחלוטין הניתנת ליועצת המשפטית לממשלה כאילו היא מבינה בחוק יותר מכל אחד אחר, ולכן עמדתה מחייבת אלא אם פסק בית המשפט אחרת. רק בעניין הפצ"רית ראינו כמה היא מבינה בנושאים של ניגוד עניינים, ולכן ודאי שחובה לשנות את הבכורה הזו שניתנה ליועצת המשפטית לממשלה ואשר אינה זכאית לה. 2) חזקת התקינות שהתנפצה לרסיסים - עלינו לשנות את ההנחה ששומרי הסף לא מטעים את בית המשפט, ולכן כל טענה עובדתית של שומרי הסף מתקבלת אוטומטית ללא ערעור וללא בדיקה, אלא אם היא נסתרת ראייתית על-ידי העותרים. חשוב לציין שגם לחזקת התקינות המנהלית יש פתרון טכנולוגי חליפי (כפי שרואים השופטים בהקרנה על מסכים כתחליף לדלתיים פתוחות) והתחליף הוא גלאי שקר, כל מי שישוחרר מהוכחת טענותיו עקב חזקת התקינות, יהיה חייב לעבור גלאי שקר על-פי שאלון שיגישו העותרים ויעבור סינון של בית המשפט, והתוצאות יוצגו לכולי עלמא. 3) זכות העמידה - זכות העמידה בישראל היא מהרחבות בעולם אם לא הרחבה ביותר, בית המשפט דן בכל מכל כל, עקב כך הוא נצבע בצבעים פוליטיים עזים, ולכן מאבד לחלוטין את האמון בו. 4) מעורבות הציבור בעתירות ציבוריות - עתירות ציבוריות מוגשות על-ידי אדם או גוף בנושא המעניין ציבור רחב של אנשים. העותר לא מייצג את כלל הציבור, הוא לא מתיימר לייצג את כלל הציבור, מי אם כן מיצג את יתרת הציבור בעתירות כאלה? בפעמים רבות, אף אחד. האם זה תקין שתתנהל עתירה ציבורית, אשר דעתו של ציבור ניכר לא מושמעת בה? כיצד מתקנים? כיצד לא מפורסמים בזמן, באתר בית המשפט כתבי העתירות, התצהירים והפרוטוקולים של העתירות הציבוריות? 5) בכורת הסבירות על החוק - נאלצנו לכנס מותב "שמרני" על-מנת לפסוק על-פי חוק. זוהי תעודת עניות למשפט הישראלי. המשפט הוא על-פי חוק, ורק לעיתים רחוקות ומאד מאוד יפיל בית המשפט את שיקולי החוק מפני שיקולים אחרים. הרבה שינויים נדרשים במערכת המשפט, השופטים מחפשים מתחת לפנס באולמות שלהם, כאשר שורש הבעיות הוא היסטורי ולגמרי מחוץ לאולמות המשפט, ורק את התוצאות הרועשות אנו רואים בהיכלי המשפט. יעשו נכון שלוש הרשויות אם ישבו סביב שולחן עגול, יחפשו וימצאו את שורש הבעיות ויסללו את הדרך לפתרונן בדרך של פשרה מוסכמת, ובהדרגה.