בין התערוכות בהן השתתפה ניתן למנות גם את התערוכה: "ביצ'קראפט" (2020) במוזאון חיפה לאמנות, תערוכה זוגית בשם: "לרקוד עם השטן" (2302), שהוצגה בגלריה אדהסיבו לאומנות עכשווית במקסיקו סיטי, "ימים מעבר לזמן" (2023) בגלריה ארטספייס בז'נבה, "שולחן עבודה" (2025) במוזאון חיפה לאמנות ועוד. התערוכה הנוכחית מציגה את נופי הגיהנום של תקופתנו, לדברי האוצרת:" בשנתיים האחרונות הפך "גיהנום" למונח שגור בשיח המקומי: "תוציאו אותם מגיהנום", "עברתי גיהנום". כותרת התערוכה מצביעה על פרשנות רחבה המוצעת בעבודות הגיהנום כזולת, כגוף, וכמקום בזמן. דרך דימויים מפלצתיים מנסה וולובניק לשרטט קו גבול סביב הגדרות של אנושיות בחברה ובתרבות, כזה שעובר במקומות,המצויים בלב מערכות היחסים שלה עם העולם ועם עצמה."

בתערוכה הנוכחית היא מאגדת תחת הכותרת הלסקייפ סדרה של עבודות מרשימות ומהפנטות במקוריותן, בהן היא ממחישה, פעם נוספת, את הקשר בין בני אדם ומפלצות, ובין גיהנום ומקום. בשיחה איתה חשפה האומנית את אהבתה לבעלי חיים בכלל ולכלבים בפרט והפנתה את תשומת הלב לבעלי החיים הרבים המופיעים בעבודותיה בגירסאות שונות, החל מהנחש עם כל הסמליות שבדמותו, המופיע לדוגמה בעבודה "שק הנחשים", הנמר והתנין המופיע בין היתר בעבודה "צייד התנינים". בני אדם ומפלצות נפגשים ולעיתים לא ברור מי יותר מפלצתי. בולטת המפלצת הרחומה, ביצירה "שיר על חיבור" (2024), המחזיקה בידה ומגוננת על דמות אדם קטנת ממדים. יש יצירות כמו "רק תחכה עד שנה הבאה", בה היא מנסה לעודד את הדמויות השרויות במצב עגום (שגם אנו במציאות השוררת בימינו, נקלעים אליהם, לעיתים), ונותנת להם תקווה שבעתיד יכול להיות טוב יותר. הממדים של הדמויות והדוממים בחלק מהעבודות מופיעים במידת גודל לא מציאותית, כמו בעליזה בארץ הפלאות.

מידת הגודל מראה על חשיבות הדמות או הטובייקט ביצירה, תופעה הרווחת לאורך השנים בתולדות האמנות ביצירות המייצגות את אידיאלה יופיה פרימיטיבי שבו הגדול הוא החשוב, או בציורים סוריאליסטיים שמידת הגודל המציאותי לא בהכרח תקפה. וולובניק שואבת את השראתה לציורים המעלים את יצירי דמיונה ומערכות היחסים ביניהן, מהמציאות העכשווית שהיא לעיתים נוראה יותר מכל דמיון, מדימויים אינטרנטיים, ומאומנים מהעבר כמו גויה, מונק ואודילון רדון. היא גם ערה לאופן בו משתמשות קבוצות מוגדרות במילים ודימויים, כמו המילה "ביטש" בה עסקה בעבר.

דמויותיה מתוארות בדרך כלל כלואות בחללים ביתיים, אך יש מקרים שהן נטועות בנוף הממשי. לדוגמה בציור "ספטמבר", נראית דמות נשית (האומנית?), שנאלצה לעזוב את ביתה כשרק בגדים תחתונים לוגופה וגרביים ללא נעליים לרגליה. האם זה רמז לתושבי הצפון והתושבים בכלל שנאלצו לעזוב את בתיהם והפכו לפליטים בתוך ארצם? הדמות ישובה בתוך נוף ישראלי בגליל, על ערימה של גולגלות. התחושה שהנוף המוכר הופך להיות ל"הלסקייפ", מועצמת על-ידי העשן העולה מתוך האדמה והעשן השחור בשמיים. לדבריה העבודה צוירה לפני אוקטובר ומנציחה תחושה מוקדמת של מה שקרה... איבלה וולובניק היא אומנית מדוברת, צעירה ומבטיחה, שמטיחה בפנינו את המציאות בצורה ייחודית, מעוררת ומרתקת.