סיפור בראון-חברון הביא למינויה של ועדת שמגר אשר בדוח המסכם שלה המליצה גם על דרכי המינוי והפסקת המינוי של היועץ המשפטי לממשלה. בואו נעיין בקריטריונים להפסקת המינוי שהומלצו על-ידי ועדת שמגר, אומצו על-ידי הממשלה, והחלטת הממשלה האחרונה שבנדון לא מערערת עליהם. אלה עילות הפסקת הכהונה התקפות היום על-פי ועדת שמגר והחלטת ממשלה 2274 מיום 20.08.2000: 1. קיימים חילוקי דעות בין הממשלה לבין היועץ המשפטי היוצרים מצב בו נמנע שיתוף פעולה יעיל. 2. היועץ המשפטי עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו. 3. היועץ המשפטי אינו כשיר עוד לבצע את תפקידיו. 4. מתנהלת חקירה פלילית או הוגש כתב אישום נגד היועץ. על סמך עילה אחת. ביקשה הממשלה להפסיק את כהונת היועצת, והרי ברור שאין שיתוף פעולה בין הממשלה ליועצת המשפטית. הממשלה כשלה פרוצדורלית והפיטורים תלויים ועומדים בבג"צ. מה שלא שמנו לב הוא שחל בינתיים שינוי משמעותי בנסיבות, עילה שתיים הופיעה במלא הדרה, התברר שהיועצת המשפטית לממשלה עשתה סדרה של פעולות אשר לדעתי לגמרי לא הולמות את מעמדה. הגשת מסמך שקרי לבית המשפט העליון, מסמך שהשפיע על החלטת בית המשפט בכיוון שהתאים ליועצת, בין אם במזיד, בין אם תוך עצימת עיניים ובין אם מתוך רשלנות הוא לטעמי ללא שמץ ספק מעשה שאינו הולם את מעמד היועץ המשפטי לממשלה. גם אי-ההבנה לכאורה שהיא נמצא בשיא השיאים של ניגוד עניינים וההמשך שלה בטיפול בפרשת הפצרי"ת על-אף שהייתה לכאורה בניגוד עניינים קיצוני ודאי לטעמי "מעביר" אותה את מבחן "מעשה שאינו הולם את מעמדו". ברור שאי הלימת המעמד לא חייבת להגיע לכדי חקירה פלילית, כי לחקירה פלילית יש סעיף נפרד. את "אי הלימת המעמד" אנו נמצא בדרך כלל בכללי אתיקה ובדין משמעתי, מדובר בסעיף התקף לציבור קטן של מקצועות ונושאי משרה, שופטים, עורכי דין, רואי חשבון, המחויבים לרמה גבוהה ביותר של accountability. פעולה שלהם באופן שלא הולם את מעמדם מערערת את יסודות החברה, על אחת כמה וכמה אם הם גם בעלי תפקידי מפתח בהיררכיה, ולכן, ללא כל ספק, לטעמי, עם חילוקי הדעות בין הממשלה ליועצת ובלי חילוקי דעות אלה, אין כל מקום לעו"ד בהרב-מיארה בתפקידה בכל יום נוסף, וככל שתקדים ותשים את המפתחות כן ייטב לכולנו.