הבוקר בויינט, ברגע של כנות, אולי אפילו מבלי לשים לב, חושף נחום ברנע את מלוא הטרפת הרל"בית: "אני מניח שלרוב הישראלים ירווח כשיראו שהסיוט הזה מסתיים, חלקם בגלל שהם משוכנעים שנתפר לבנימין נתניהו תיק וחלקם משום שהם רואים שבוע-שבוע את בית המשפט בחולשתו, בקוצר ידו, בקלונו. גם לי ירווח. השאלה היא מה ייתן נתניהו בתמורה".
הבנתם את זה? כולנו ננשום לרווחה אם משפט נתניהו יסתיים. אפילו ברנע עצמו. אבל אנחנו לא נסכים לנשום לרווחה, בשום פנים ואופן לא. אנחנו נמשיך להיחנק - עד שנראה מה המחיר שנתניהו משלם. ומה המחיר המתאים, לדעת ברנע? הפתעה הפתעה: "בעיניי ההודאה, האמירה, ההכרה פחות חשובות מהמעשה: אם נתניהו רוצה באמת באיחוי הקרעים, השירות שהוא יכול לתת עכשיו לחברה הישראלית הוא לפרוש".
אלה האנשים. יותר משהם אוהבים את המדינה ורוצים ברווחתה, יותר משהם מכבדים את הציבור הישראלי ואת הכרעתו הדמוקרטית, ויותר אפילו משהם אוהבים את עצמם ואת יכולתם לנשום לרווחה - הם שונאים. והם רוצים שהוא ילך. כי ככה הם רוצים. והם אוהבים לקבל מה שהם רוצים. ומה הציבור הישראלי רוצה? ומה הציבור הישראלי צריך? זה פחות מעניין אותם אותם. ועד שילך - הם ימשיכו לחנוק את עצמם ואותנו.
אני מקווה שלהרצוג יהיו התבונה והאומץ הנחוצים לנפנף את מוטרפי השנאה האלה, ולעשות את מה שנחוץ לטובת הציבור הישראלי כולו - אפילו לשיטת ברנע בכבודו ובעצמו.