מספר הערות על התחקיר המצויין של אבי עמית זמן אמת - אירן: אכן, הרצי הלוי כרמטכ"ל היה זה שהגדיר שאירן היא האויב המרכזי ושנדרש להערך לפעולה צבאית משמעותית באירן ולא למבצעי בוטיק. הייתה לזה השפעה גדולה על היכולת לפעול ביוני 25. השאלה האם היה צריך לתקוף מוקדם יותר שגויה בעיני כי היא מתעלמת מכך שיכולת הפעולה הייתה הרבה יותר מוגבלת עד קריסת משטר אסד, באופן שלא ניתן לדבר עליו. אבל, אני לא מקבל את טענתו של עמידרור שבנימין נתניהו לא הצליח לשכנע את השמינייה. בקבינט היה לו רוב. אם היה רוצה לתקוף ב-2011, היה יכול. עליונות אווירית - השגת חופש פעולה מעל שמי אירן, שהיא למעשה מה שמכנים SI-Stand In איפשרנ שלושה דברים גדולים: להביא הרבה הרבה יותר חימושים ולתקוף הרבה יותר מטרות (לא רק בונקרים); לתקוף מטרות שמחייבות חדירה או תקיפה מורכבת שלא ניתן לעשות מרחוק; לצמצם את שיגורי הטק"ק. תקציב - בהיערכות של 2012-2009 צה"ל קיבל קופסה חיצונית על-מנת להצטייד ביכולת פעולה באירן (כי התר"ש היה כבר סגור מ-2007). מצד אחד, אי-אפשר לבנות מוכנות בלי קופסה כזאת, ובזה כוכבי צודק. מצד שני, צה"ל בראשותו הלך על הגישה של לשים את כל הכסף במקום, ואם אירן חשוב לממשלה, שתוסיף. אני לא חושב שזאת גישה ראויה, אבל במציאות של ישראל, יכול להיות שאין ברירה. אכן כניסתו של נפתלי בנט כראש ממשלה הביאה לשינוי דרמטי שגם אותו קשה להסביר ולכן כולם מספרים על זה מסביב. האמירה של נגל שגויה מיסודה - ממשלת נתניהו-גנץ העבירה תקציב לשנים 2021-2020, ולכן היו לנתניהו כלים לעסוק בסוגיה האירנית. תחשבו איזה חוסר אחריות זה היה מצידו של נתניהו לפרק את הממשלה באמצעות אי-העברת תקציב, ובעזרתו של ישראל כ"ץ. הקבינט המדיני ביטחוני לא עסק בדיונים על המהלך ההתקפי מול אירן ('עם כלביא') וגם לא במענה ההתקפי למול יכולות הגרעין של אירן. זאת הפקרות מוחלטת של השרים וחוסר אחריות בלתי נתפס. אין פלא ששומעים ציטוטים הזויים מתוך הקבינט שמשקפים חוסר הבנה מוחלט. ממליץ לצפות.