זה עתה נודע שראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה שמטרתה לבטל את משפטו הפלילי. את הבקשה מנמקים באי-כוחו בנימוקים שהמרכזי שבהם הוא האינטרס הציבורי. האינטרס הציבורי הוא שראש הממשלה יתמקד במשימות הלאומיות שניצבות לפניו ולא יתעסק במשפטו. באופן פורמלי הבקשה נמצאת על בסיס איתן. ס' 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה, קובע - "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על-ידי הפחתתם או המרתם." (חוק-יסוד: נשיא המדינה - מאגר נבו). ס' 11 פורש בפסיקת ביהמ"ש העליון בהרחבה באופן שהמונח "עבריינים" כולל גם מי שטרם הורשע (פס"ד ברזילי שעסק בחנינה לעובדי השבכ בפרשת קו 300). האם פסיקת בגצ נכונה? לדעתי לא. חוק יש לפרש כפשוטו. המונח "עבריינים" בחוק מתייחס רק לנאשמים שהורשעו בדין ואשמתם הוכחה. כך גם לפי המשך הסעיף שמדבר על הקלה בעונשים. ברור שהכוונה למי שהורשע ולא למי שטוען לחפותו. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה סמכותו של נשיא המדינה היא סמכות של חסד ורחמים. הפעלת הסמכות מתיישבת יותר עם מי שהורשע ונדון לעונש, ולא למי שטוען לחפותו. לא ברור לאיזה רחמים זכאי מי שטוען שהוא חף מפשע. ככל שיש ענין ציבורי לא להמשיך במשפט כמו למשל מהנימוקים שמעלה ראש הממשלה - הדרך הנכונה היא לבקש עיכוב הליכים מהיועמ"ש, כאמור בסעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי - "בכל עת שלאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין, רשאי היועץ המשפטי לממשלה, בהודעה מנומקת בכתב לבית המשפט, לעכב את הליכי המשפט; הוגשה הודעה כאמור יפסיק בית המשפט את ההליכים באותו משפט" (חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 - מאגר נבו). בסמכות היועמ"ש לשקול את האינטרס הציבורי בהמשך משפטו של ראש הממשלה. ככל שהוא (היא, במקרה הנוכחי) סבור שמשפטו פוגע בביטחון המדינה או בניהולה התקין הוא רשאי לעכב הליכים. אם יסרב החלטתו נתונה לבקורת בג"ץ. הענקת סמכות מקבילה לנשיא המדינה יוצרת מצב לא רצוי שבו בקשות לעיכוב הליכים יופנו ישירות אליו או שיהפוך מעין גוף ערעורי על החלטות היועמ"ש. אין לכך זכר בחוק, הוא מנוגד למטרות החוק ומעניק לנשיא מעמד שהמחוקק לא התכוון לו. מעמדו הוא של רשות חוננת מטעמי חסד ורחמים - זאת ותו לא. לפיכך בג"ץ ברזילי היה מוטעה וראוי שהנשיא ייקח זאת בחשבון.