תודה לתיאטרון גשר על החוויה האומנותית שהעניק לי ולקהל שגדש ביום שבת את האולם. אני חוזר ומבקש להודות על העוצמות הגבוהות של החוויה האומנותית, כשאני מרותק למעלה משעתיים ונהנה מהשילוב של הצגת תיאטרון, אופרה בהשתתפות כוכבי האופרה הישראלית והתזמורת הסימפונית הישראלית מראשון לציון בניצוחו של דן אטינגר.
תמונת הפתיחה מצביעה על דו-קרב באקדחים, אך אני לא חשתי את אימת הדו קרב, חשתי רק את ההרמוניה המוחלטת בין שירת האופרה, נגינת התזמורת הפילהרמונית ומשחקם של שחקני תיאטרון גשר שכבשו אותי. היה זה חיבור הרמוני מופלא עם האופרה, שהלחין צייקובסקי לפי הרומן האהוב על קהל דוברי הרוסית בחרוזים כשכתב פושקין.
אני כיליד הארץ, שזכיתי לעבוד שש שנים בשליחות חינוכית של מדינת ישראל ברוסיה, מתוכם ארבע שנים בסאנט פטרסבורג, הרומן הזה כבש אותי. זכיתי ביום שבת להיכבש פעם נוספת בזכות ליהוק מופלא, משחק כובש לב של שחקני תיאטרון גשר ומוזיקה שמימית מרקיעת שחקים, שבוצעו בכישרון רב על בימת תיאטרון גשר. הצטערתי, שהתזמורת והמנצח דן אטינגר היו מאחורי מסך שקוף ולא היו חלק מהבמה, אך המוזיקה והניצוח המעיטו את הצער.
בימת תיאטרון גשר החזירה אותי למעמדים, שהתקנאתי בילדי בית הספר בסאנט פטרסבורג, במינסק ובסמארה על גדות הוולגה, כשבהפסקות בהמוניהם היו משמיעים בהנאה רבה בעל פה קטעים שלמים משירת פושקין.
כבר בפתיחה כבש אותי המונולוג הלא קצר של עידו מוסרי. ליודעי רוסית, המכירים את העלילה ויודעים בעל פה קטעים שלמים מהיצירה, הפתיחה היא ארוכה מדי, אך למי שחרוזיו של פושקין לא שגורים על לשונו, המונולוג, שבוצע במשחק מעולה ובקולות עוצמתיים של עידו מוסרי, היה תשורה נאה שמילאה תפקיד חשוב, כדי להכניס קהל ישראלי, שלא נושם בעל פה את חרוזיו של פושקין, למה שצפוי לו בהמשך העלילה.
הצטערתי מאוד לקרוא במוסף "גלריה" בעיתון הארץ את הביקורת של תמר בלטר, "שעידו מוסרי... היה משעשע לפרקים, אבל זה לא מספיק בשביל הצגה שלמה נטולת דרמה... נוכחותם של שחקני גשר הייתה חיוורת... עיצוב הבמה היה סתמי..."
תמר היקרה, רעייתי ואני, הנושמים כצופים ושוחרי תיאטרון, אופרה ומוזיקה קלאסית כבר למעלה משבעים שנה, וזכינו גם לראות מופעי תיאטרון על בימות ברחבי העולם, מתקשים להביו מאיפה הבאת את המילים "עיצוב הבמה היה סתמי", מאיפה הוצאת ביקורת קנטרנית על המשחק של עידו מוסרי ו"נוכחות חיוורת של שחקני גשר." חבל שמשחק נפלא ועוצמתי היה בעיניך חיוור. תיאטרון גשר זיכה את הקהל הישראלי, ובמיוחד את אוהבי היצירה של פושקין, בנוכחות עוצמתית של כל שחקן שהופיע על הבמה. תאטרון גשר בהפקה של "יבגני אונייגין" יכול בהחלט להתהדר בכתר של התיאטרון מספר אחד בישראל, ועם מקום מכובד על בימות העולם.
חבל שלא הוסיפו שעה שלישית לחוויה של שעתיים, וכך לא היו נאלצים לקצר יותר מדי מקטעי מקהלה מהאופרה המקורית ומההופעה של שחקני משנה. אני מבקש להחמיא במיוחד לזמרת הסופרן וסילבצקי אלה, שגילמה את טטיאנה ולטנור אלכסיי דולוב. סליחה שקיפחתי בציון את שמותיהם של כל השחקנים שהעניקו לקהל חוויה אומנותית עשירה. אני מוצא לנכון להודות להנהלת תיארון גשר, שדואגת למקומות נוחים במקומות טובים, שמתאימים לנכים עם מלוא העזרה של צוות הסדרנים. גם בנושא המיוחד הזה יכולים תיאטרוני ישראל לקבל שיעור מתיאטרון גשר.