"איזה בן קיבוץ בא לבקר בעיר נבוך עם התרמיל ובלוריתו המתנפנפת ויסקי טוב מוזג, תשתה בחור צעיר ומחייך: "ספר, 'אז מה נשמע ברפת'" (מתוך בלדה לעוזב קיבוץ, מילים: יענק'לה רוטבליט) הכוונה של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', לחתום על הרחבה דרמטית, שלא (שכן?) לומר שערורייתית, של יבוא גבינות בפטור ממכס בשיעור גבוה פי שלושה מהמצב כיום, עלולה להוות איום קיומי על רפתות רבות בכל רחבי הארץ. צו ההרחבה נתפס כחלק ממהלך רחב יותר, אשר עלול להחריב את משק החלב הישראלי. לא פחות. כתוצאה ממנו עלולות להיסגר, על-פי אומדן של אנשי מקצוע, מאות רפתות. מדובר אפוא במהלך שעלול לשחוט, פשוטה של המלה כמשמעותה, לא רק פרה קדושה אחת אלא עדרים של פרות, רפתות שלמות. הנימוק העיקרי לצעד זה אינו, כפי שהוא מוצג, להפחית את מחיר הגבינות (צעד מבורך כשלעצמו אילו לא היה מאיים להכרית את מטה לחמם של מאות רפתנים) אלא ככזה שנתפס כההתנהלות הלעומתית של משרד החקלאות וארגוני המגדלים וחוסר הרצון לנהל דיון רציני ואפקטיבי. צעד לעומתי זה, או, אם לדייק - נקמני, הוא יצרני החלב, עלול לגרום בהכרח לסגירת רפתות ולהעברת הייצור ממחלבות מקומיות למחלבות בחו"ל. אי הכחשת משרד האוצר את הכוונה לביטול מלא ומוחלט של תוכנית מסודרת של משק החלב מתפרשת כהכרזת מלחמה נגד יצרני החלב המקומיים. טיעון עלוב, מגוחך ומעליב לפיו רק רפתות בלתי יעילות, לדברי האוצר, להבנתו ולהבחנתו, ייסגרו לא מחזיק מים, ודאי לא חלב. מתגובת חזית המאבק למען החקלאות וההתיישבות בישראל ניתן לזקק את מהות הצעד והכוונה המובלעת בו: "שר האוצר איבד שליטה ומנסה להסתיר את הפאניקה בצעדים כוחניים ובלתי חוקיים. בעוד החקלאים והרפתנים נלחמים על ביטחון המזון ועל עצמאות הייצור הישראלי, מר סמוטריץ' מדרדר את המדינה למשבר חמור ובלתי הפיך. כולם כבר הבינו: הרפורמה של סמוטריץ’ היא סכנה ישירה לחקלאות, להתיישבות ולמדינת ישראל העצמאית. חקלאי ישראל ימשיכו לעמוד על המשמר, ולא יאפשרו לפגוע בעתיד החקלאות, הביטחון וההתיישבות של המדינה". רפורמת החלב מקודמת במסגרת תקציב 2026 וחוק ההסדרים, אך הסיכוי שתצא לפועל נמוך. הסיכוי שהתקציב יעבור את כל המשוכות החקיקתיות לא גבוה וגם אם באוצר יצליחו להעביר אותו - קיים סיכון שהייעוץ המשפטי של הכנסת יכריע שלא ניתן לקדם רפורמות מורכבות במסגרת חוק ההסדרים בשל סד הזמנים הקצר. גם התנגדויות החקלאים, משרד החקלאות ומועצת החלב יקשו על קידום המהלך. צריך ואפשר לבחון את המהלך במבחן הכוונה ולא להמתין עד שיהיה אפשר לבחון אותו רק במבחן התוצאה, אשר עלולה להיות רעה ומרה עבור החקלאים. הכוונה ברורה: שר האוצר בפרט והממשלה כולה בכלל לא סופרים את הקיבוצים, לא את החקלאים, לא אף גורם שמזוהה עם ההתיישבות העובדת (בניגוד להתיישבות המתנחלת). לא מדובר רק בעדר כל אמפתיה או סימפטיה כלפי הקיבוצים אלא ראייתם כאויב העם, כשמאלנים חסרי תקנה שדינם להיכחד. התהליך לא מסתיים ברפתות. זו אינה הפרה הקדושה האחרונה שתישחט. האם המוצא האחרון של הרפתנים יהיה בקשת חנינה?hor אברהם ש