קשה להתחמק מהעובדה, כי בערים רבות בארץ נחסמו נתיבי תחבורה מרכזיים באמצעות גדרות, דבר אשר הפך את הנסיעה בהן לסיוט של ממש. יציאה מהעיר, או קפיצה לקניון הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית, המחייבת יציאה מוקדמת מאוד לדרך, תוך לקיחת "זמן ביטחון" משמעותי, רק כדי להיווכח שבכל מקרה איחרת. מי שמתייאש מנסיעה בכבישים החסומים ומנסה להזמין מונית, נוכח לדעת שאין מוניות זמינות, מפני שגם נהגי המוניות הבינו שלא ניתן (ולא משתלם) לנסוע בכבישי העיר, במשך שעות רבות במהלך היום.
בהתאם למשוואה הידועה, לפיה: עודף פקקים מוביל לעודף עצבים, מנסים נהגים רבים לאלתר ולנסוע בכבישים חלופיים, דרך סמטאות צרות ושכונות צדדיות שקטות, ומגלים שהם לא החכמים היחידים שחשבו על כך, ותוך דקה כל שכונה מנומנמת בעיר, הופכת לפקק גדול ורועש. הרשויות כמובן "קשובות" לכעס הציבורי ומייד ממהרות... להוסיף עוד גדרות ולחסום נתיבים נוספים, כדי לוודא סופית שכל נהג ייכנס בדיוק למסלול הצר והמייאש, כמו מסלול הבקר בדרך לשחיטה.
ובזמן שאתה "תקוע" שעה בפקק ארוך במרכז העיר, "מפציצים" אותך במודעות פרסומת של טובי הקופירייטרים בתחום התחבורה, שנועדו לשכנע אותך כמה בעצם טוב לך: בנס ציונה זה "נס תחבורתי", ברמת גן זה "רמה חדשה בתחבורה", ברחובות זה "רחובות של תחבורה", בחדרה "חודרים בתחבורה" ובנתניה "נותנים בתחבורה", וכך הלאה. וכמובן שהרשויות לא מקפחות את הנהגים חסרי סבלנות למודעות פרסומת "שנונות", ואיתם הן מדברות בצבעים: "עולים לקו האדום", "יורדים מהקו הסגול" ובאופן כללי: "יורדים מהפסים".
מיותר לציין, כי חסימה זמנית של נתיבי תחבורה לצורך ביצוע עבודות תשתית, הינה דבר נדרש ואף חיוני, אולם הבעיה מתחילה כאשר נחסמים נתיבי תחבורה רבים, איכות החיים של התושבים נפגעת, אולם בפועל כמעט איש לא עובד מעבר לגדרות. בשעות הבוקר זה מוקדם מידי עבורם לעבוד בתשתיות הכבישים, בלילה זה מאוחר מידי עבורם לעבוד, ובצוהריים? בצוהריים חם מידי.
לעיתים מופיע משום מקום טרקטור אקראי, המפלס דרכו בין הרכבים בפקק, כדי ל"קדם את התשתית התחבורתית" המובטחת. הוא נדחק בין הגדרות שהוצבו במרכז העיר, נוסע מטר קדימה, מטר אחורה וכמובן שפוגע בעמוד חשמל. יום העבודה שלו מסתיים, כמו גם של יתר העסקים ברחוב. מייאשת במיוחד המחשבה על כך ש"עבודות התשתית" במרכזי הערים, אמורות להימשך לפרק זמן ארוך של מספר שנים ובמהלכן תמשיך הפגיעה המשמעותית באיכות החיים של התושבים, תוך יצירת הפסד כספי ניכר להם ולמשק כולו.
למה הם עושים זאת? למה הם חוסמים צירי תנועה מרכזיים בערים ולא באמת עובדים? התשובה הקצרה היא: כי הם יכולים. התשובה הארוכה יותר היא שזה חוסך להם כסף, על חשבון איכות החיים של התושבים. כל מי שהעסיק שיפוצניק בבית מכיר את התופעה, לפיה לאחר ההתקשרות עם השיפוצניק, מתן התשלום הראשון ושבירת קיר במטבח באופן שאינו מאפשר חיים תקינים בבית, השיפוצניק נעלם לתקופות ארוכות, לוקח עבודות רווחיות במקומות אחרים ומותיר אותך עצבני ועם חשבון גדול בוולט כתחליף למטבח ההרוס שהשאירו לך.
מסתבר שלהקצות עשרות עובדים, אשר יעבדו "מסביב לשעון" ויסיימו את עבודות התשתית בזמן קצר, זה עסק יקר. זול יותר להשתמש באותם עובדים למספר פרויקטים ולעשות "קולות של עבודה" לפרקי זמן קצרים בכל פרויקט. והציבור? הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.
מה ניתן לעשות?
כמו במקרים רבים אחרים, שבהם הפגיעה היא ב"יישות חסרת פנים" שנקראת: הציבור, גם הפתרון לתופעה פסולה זו יגיע מהציבור. ליד כל נתיב תחבורה חסום, מוצב שלט "מאיר עיניים" המפאר את כל הגורמים השותפים למחדל שתוקע את כולם בפקקים המתישים. בדרך כלל מדובר ברשות המקומית, במשרד התחבורה, ובנת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים) ואולי גורם נוסף שקופץ על עגלת הפרסום "חינם", תוך אמונה שהציבור "יקנה" את הסיסמאות על הגדרות, יאמין שפועלים עבורו ויתעלם מהעובדה שלמעשה לאחר חסימת נתיבי התחבורה, "השיפוצניק נעלם".
מוצע שהציבור "יפציץ" בפניות את כל הגורמים הנ"ל המופיעים בשלט על הגדרות, אך יעשה זאת בחוכמה ולא באופן שיאפשר להם לנפנף אותו בתשובה גנרית שהם כנראה סיפקו למוקד פניות הציבור שלהם: "אנחנו מבינים את הטרדה הזמנית הנגרמת לציבור, אך הדבר נועד לצורך כניסה לעידן חדש בתחבורה, וממש אוטוטו תוכל להיכנס לרכבך בראש העין ("ראש העין בראש התחבורה") ולהגיע תוך 17 דקות וחצי לתל אביב. המשך יום טוב לך".
כדי לחייב את הרשויות להשיב כראוי ואולי אפילו לפעול, הפניות של הציבור צריכות להיות ממוקדות בעובדה שנתיבי התחבורה בעיר נחסמו, אבל איש לא עובד מעבר לגדרות, תוך ציון היום והשעה וכן, הוספת דרישה לדעת כמה עובדים אמורים לעבוד ובאילו שעות? ברמה המערכתית, יש לשאוף למצב שבו כל גורם המבקש לחסום נתיב תחבורה, יידרש לפרסם בסמוך למקום החסימה, בנוסף למועד המשוער של סיום הפרויקט, גם את ההתחייבות החוקית כלפי הציבור מבחינת שעות העבודה ומספר העובדים.
ויודגש: לרוב חסימת נתיבי התחבורה מתבצעת במרכזי הערים, באזור המסחרי ולא בשכונות המגורים, כך שאין מניעה לזרז את הדברים ולעבוד "מסביב לשעון", ללא חשש להפריע למנוחת התושבים. בדרך זו נבטיח שידיהן של הרשויות לא תהיינה "קלות על ההדק" בבואן לחסום נתיבי תחבורה מרכזיים וכן, הדבר יאפשר לציבור לנקוט צעדים משפטיים, לרבות הגשת תובענות ייצוגיות לפיצוי הציבור, במקרים בהם הרשויות יפרו את חובותיהן הנ"ל, תוך הפיכת ההפרה לבלתי משתלמת עבורן.