בדיון על מינוי השופט בדימוס יוסף בן חמו, כאשר עורך דינו של שר המשפטים יריב לוין טען שנחסמה דרכו למנות שופט מחוזי מכהן, שלף נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית פתק שהוכן מראש. הוא הקריא תגובה לעיתונאי שמסרה הנהלת בתי המשפט בעניין הזה. בתגובה נכתב כך:

• "מנכ"ל משרד המשפטים, איתמר דוננפלד, התקשר למנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל, על-מנת לבחון היתכנות עקרונית (מבלי שהועלה שמו של מועמד ספציפי) למינוי שופט מכהן לתפקיד. מנהל בתי המשפט השיב כי הבקשה מעוררת על פניה קושי וכי יש להפנותה בכתב ובאופן רשמי על-מנת שתיבחן על-ידי המחלקה המשפטית של הנהלת בתי המשפט וועדת האתיקה של השופטים, ובהמשך לכך תוכרע על-ידי נשיא בית המשפט העליון".

המטרה של עמית הייתה להראות שלוין לא באמת ניסה. שלחו אותו להגיש בקשה בכתב, אבל הוא לא טרח לעשות זאת. הבעיה היא שזו חצי אמת, שיותר גרועה משקר. מנהל בתי המשפט אמר לדוננפלד שאין למהלך הזה היתכנות של ממש, כי זה מאוד בעייתי משפטית למנות שופט מכהן. מעבר לכך, הוא גם לא רואה שופט מכהן שיסכים להתמנות מבלי שתהיה חוות דעת של ועדת האתיקה שמתירה לו לעשות זאת, ושכל זה ייקח זמן. עם זאת, אם השר מתעקש - שישלח את הבקשה בכתב, והנושא יועבר לייעוץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט ולהכרעת נשיא העליון. לוין לא היה אמור להגיש לאחר מכן בקשה בכתב, כי נאמר לו שזה לא ריאלי ולא רעיון טוב. עמית יודע מה נאמר בשיחה, ולמרות זאת הוא השתמש בתגובה לעיתונות כדי להיתמם ולטעון שלוין לא ניסה למנות שופט מחוזי. גם בפסק הדין, עמית וכבוב חגגו על הנקודה הזו. למרות שלכל הפחות עמית (ואולי גם כבוב) ידע שהיא שקר. בפסק הדין מצוינת טענת השר לוין שלפיה הוא לא קיבל הסכמה עקרונית ממנהל בתי המשפט למנות שופט מחוזי מכהן. ואז נכתב גלגול העיניים הבא: "ואולם, השר לא צירף לטענה זו כל אסמכתא. הוא לא צירף בקשה פורמלית שהוגשה להנהלת בתי המשפט, ובוודאי שלא תשובה רשמית השוללת אפשרות זו. והנה, במהלך הדיון שהתקיים לפנינו הובהר כי, לאמיתו של דבר, כל מאמציו של השר בנדון הסתכמו בשיחה א-פורמלית בין מנכ"ל משרד המשפטים לבין מנהל בתי המשפט, כאשר מצדו של האחרון הודגש כי יש להגיש בקשה בכתב באופן מסודר על-מנת שהיא תתברר ותוכרע לגופה". מציגים את זה כאילו מנהל בתי המשפט (ברור מאליו שלא על דעת עצמו) רק אמר לו להגיש בקשה בכתב באופן מסודר על-מנת שהיא תתברר ותוכרע לגופה. זה שקר. עמית יודע שגם אם הייתה מוגשת בקשה בכתב, העמדה שלהם הייתה שאין למנות שופט מחוזי מכהן. הוא יודע שלא היה, ועדיין אין, שום טעם להגיש את הבקשה בכתב. זו פשוט הונאה. ולא בשולי הדברים - באיזה עולם נשיא העליון יכול להיות גם הגורם שצריך לקבל את ההכרעה המנהלית בנושא, וגם הגורם השיפוטי שדן בסוגיה? עמית כל כך לא רואה את עצמו כפוף לבעיות של ניגודי עניינים, עד שהוא מיוזמתו הקריא בדיון את התגובה של הנהלת בתי המשפט, שאומרת שהוא יכריע כגורם המנהלי האם לאשר את בקשת לוין למנות שופט מכהן למלווה חקירת פרשת הפצ"רית.