כאשר יש רצון לשמור על הרווחים ולא לחלק אותם מתוך שיקול עסקי ורצון להרחיב את פעילות החברה או קבוצת חברות, ישנן דרכים לביצוע, בהן לא תהיה חובה לחלק את הרווחים הכלואים בסוף השנה. לצורך כך, יש להביא בחשבון מספר פרמטרים ולחשוב על הפעולות בעסק במהלך כל השנה, וזאת במטרה שנגיע לסוף שנה עם הגנות ביחס לחוק. הפרמטרים העיקריים שיש לקחת בחשבון:
- נכס מיוחד כהגדרתו בחוק לא נותן הגנה, אבל גם לא מפחית את הנכסים הטובים.
- הון עצמי והלוואות מצד קשור מפחיתות את הנכסים הטובים.
- מקרקעין אשר משמשים את העסק הם נכסים טובים; לעומת נדל"ן מניב שמושכר לצד שלישי אשר הוא נכס לא טוב.
בכל שנה יש לבדוק את ההגנות על-פי הנכסים וההוצאות, לפי הגבוה. חישוב הרווחים הנצברים נעשה לפי הנמוך שבין הרווחים החשבונאים לרווחים המיסויים. לכן יש לנהל שני סטים של חישובים ולבחור את הנמוך. יש לשים לב, כי בחלופת המס צריך להפחית את ההפסדים שטרם קוזזו. חבא-בת תיחשב כנכס טוב, אם רוב השווי שלה נובע מנכסים טובים.
אין ברירה ולאורך כל השנה יש לחשוב על החוק, מה שהופך את הניהול למורכב ומסורבל. החוק משפיע גם במהלכים עסקיים לגמרי. בהתאם לכך, יש להביא בחשבון בכל מהלך עסקי כיצד הוא משפיע על החוק ובעצם על תשלום המס.
הנה כמה דוגמאות לאופן בו החוק משפיע על עניינים עסקיים. ככל נאמר: מבנה הקבוצה משפיע, סוג הפעילות משפיע, אם מחזור חברצ-האם עולה על 30 מיליון שקל, שיעור הרווחיות, מספר בעלי השליטה ועוד.
ייתכן שצירוף משקיע במטרה להרחיב את פעילות, יגרום לכך שעל בעל השליטה הנוכחי יחולו הוראות סעיף 62א(א1) לפקודה, ובהתאם הוא יהיה חייב במס שולי של יחיד בגין הכנסות החברה. מאחר שהסעיף פוטר מהוראותיו חברה לה מחזור גבוה מ-30 מיליון שקל בשנה, צירוף בעל שליטה נוסף יכפיל את הסכום. אם לפני כניסתו המחזור הוא 40 מיליון שקל והחוק אינו חל עליה, צירוף המשקיע מביא את התקרה ל-60 מיליון שקל ולכן החול יחול על החברה.
מה יקרה אם בעל השליטה ימשוך דיבידנד או דמי ניהול? דמי ניהול מחברת-בת עלול לחייב אותו בשיעור מס שולי. לעומת זאת, דיבידנד מחברת-הבת אינו חייב ככל שלא חלות עליה הוראות סעיף 62א.
אם הבעלים לא רוצה לשלם 6% דיבידנד בסוף השנה וחשוב לו לשמור על ההגנות שלו - חייבים לקחת בחשבון את השפעות החוק לאורך השנה. כך נוצר מצב אבסורדי: בעבר לא גרמו היבטי המס לשינוי בהתנהגות העסקית בצורה כה קיצונית.
נראה כמה דוגמאות בקשר למהלכים של התארגנות מחדש (שינוי מבנה):
- מיזוג חברת-בת (מתחרה לשעבר) עם חברת-אם (שרכשה את המתחרה). אין היגיון בהחזקת שתי החברות, אך מיזוג שלהם עלול להוביל לאובדן ההגנות שהיו בשל רכישת המתחרה ואין מנוס מחלוקת הרווחים.
- שינוי מבנה פשוט: נכס בר-פחת, לו אני מוסיף את הפחת הנצבר ומעביר אותו לחברת-בת. לחברה המעבירה יש מניות בחברה הקולטת, שהיא חברה חדשה ללא עודפים. ההגנה כעת תהיה לפי העלות המופחתת, העלולה להיות אפס.
- פיצול אנכי. אני רוצה לבודד את הנכס המיוחד (למשל: נדל"ן מניב) בחברת-בת. אם ההלוואה מגורם קשור מימנה את הנכס המיוחד היא תעבור יחד איתו (ככל שמדובר בפיצול חברה), בהתאם, העלות במניות המוקצות היא העלות בניכוי הלוואות והיא עלולה להיות אפס. התוצאה היא שקיבלתי הגנות שלא היו לי לפני שינוי המבנה.
- פיצול אופקי, שהוא שינוי מבני פופולרי בשנים האחרונות. פעילות עסקית מרובת הוצאות, ולידה נדל"ן מניב. כל העודפים שנותרו בחברה כנגד הנכסים המניבים (ככל שלא משמשים את העסק של החברה שעבר לחברת-האחות), איבדו את ההגנה והחברה המתפצלת חייבת במס.
- חברה בעלת הוצאות מרובות מתמזגת עם חברה בעלת עודפים רבים. זהו מצב של איחוד הגנות: כל ההוצאות יתנו הגנות על כל העודפים.
- יש להביא בחשבון הפסדים שלא קוזזו. קיימות שתי חברות באותו תחום, האחת רווחית והשנייה הפסדית. ככל שממזגים את החברות בהיבט של הרווחים הנצברים, יש להסתכל עליהן בצורה משותפת, כלומר: לאחר המיזוג, הרווחים הנצברים הם הנטו.